|
|
صفحة: 159
הַצַיָר וְהַסוֹפֵר נַחוּם גוּטְמָן גָדַל בִּנְוֵה צֶדֶק וְאַחַר כָּךְ בְּתֵל אָבִיב . הוּא צִיֵר אֶת יָמֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל תֵל אָבִיב וְכָתַב עֲלֵיהֶם בִּסְפָרָיו . לִפְנֵיכֶם צִיוּר וְקֶטַע מִסִפּוּר מִתוֹךְ סִפְרוֹ "עִיר קְטַנָה וַאֲנָשִׁים בָּה מְעָט" . סָבְתָא וּבֶרֶז הַמַיִם כְּשֶׁגַרְנוּ בְּיָפוֹ הָיִינוּ שׁוֹאֲבִים מַיִם מִבְּאֵר שֶׁהָיְתָה בֶּחָצֵר . כְּשֶׁעָבַרְנוּ לְתֵל-אָבִיב סִפְּקוּ לָנוּ מַיִם הַבְּרָזִים : בַּמִטְבָּח, בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וּבַגִנָה . כְּשֶׁבָּאָה אֵלֵינוּ סָבְתָא וְנִכְנְסָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְבֵיתֵנוּ הֶחָדָשׁ, נִשְׁקָה אֶת הַמְזוּזָה שֶׁעַל הַמַשְׁקוֹף וּפָנְתָה אֶל הַמִטְבָּח . . . פָּתַחְתִי אֶת הַבֶּרֶז, וּמַיִם הַתְחִילוּ לִזְרֹם מִתוֹכוֹ לְתוֹךְ לֹעַ הַכִּיוֹר שֶׁבָּלַע אוֹתָם בְּקוֹל חִרְחוּר . . . – הַחֲלִישָׁה-נָא אֶת הַזֶרֶם, וְהַנַח לַמַיִם שֶׁיֵלְכוּ, – אָמְרָה סָבְתָא וְהִצְטַחֲקָה כְּשֶׁהִיא עוֹצֶמֶת אֶת עֵינֶיהָ . אַחַר-כָּךְ הוֹסִיפָה : – עָלַי לְהִתְרַגֵל לָרַחַשׁ הַזֶה . עָלַי לְהִתְרַגֵל לָעֻבְדָה : יֵשׁ לָנוּ מַיִם הַזוֹרְמִים יָשָׁר לַמִטְבָּח . . . זֶה הָיָה הַבֶּרֶז הָרִאשׁוֹן בְּחַיֶיהָ . מִתוֹךְ עִיר קְטַנָה וַאֲנָשִׁים בָּה מְעָט , נַחוּם גוּטְמָן 1 . לְפִי הַצִיוּר, כֵּיצַד נִרְאָה הַנוֹף שֶׁל תֵל אָבִיב כְּשֶׁנַחוּם גוּטְמָן הָיָה יֶלֶד ? 2 . לְפִי הַקֶטַע מֵהַסִפּוּר, מָה הָיָה הַחִדוּשׁ בְּחַיֵיהֶם שֶׁל תוֹשָׁבֵי תֵל אָבִיב לְעֻמַת הַחַיִים בְּיָפוֹ ? רֶמֶז : אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַמֵשׁ בַּמֻשָׂגִים נוֹף טִבְעִי וְנוֹף מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם . 159
|
|