|
|
صفحة: 238
בואו נדבר שוער בית הספר אוסר על חַנֶצְְ'קָה להיכנס לבית הספר ואומר לה : "את יהודייה ! [ . . . ] ליהודים אין זכות ללמוד . בבית הספר הזה אין מקום ליהודים ! " מה לדעתכם הרגֶישה חַנֶצְְ'קָה בת השש כששמעה את דברי השוער ? מה לדעתכם חשבה מָארִישְָׁה, החברה של חַנֶצְְ'קָה, כשנכנסה לבדה לבית הספר ? איזה רגֶש עורר בכם הקטע הזה ? מדוע ? קטע שני מתוך הספר רקע : חַנֶצְ'קָה והוריה חיו בגטו, ובגלל החוקים והכללים החדשים של הגרמנים, החיים שלהם נעשו יותר ויותר מסוכנים . משפחתה של חַנֶצְ'קָה החליטה לברוח . חַנֶצְ'קָה ואימא שלה הגיעו לעיר וַרְשָָׁה והסתתרו אצל משפחה פולנית שהסכימה לעזור להן . אבא של חַנֶצְ'קָה לא הצטרף אליהן לוָורְשָָׁה אלא נשאר והצטרף לפַּרְטִיזָנִים שלחמו נגד החֵילוֹת הגרמנים . אימא נכנסה איתי לחדר . בחדר עמד אבא . על השולחן הייתה ערֵמה של ספרים ומחברות . אבא חייך אליי, לחץ את ידי ואמר : "מזל טוב, חַנֶצְְ'קָה . היום את מתחילה את הכיתה הראשונה ב'בית הספר שלנו' . . . בהצְלחה ! " אבא ואימא היו המורים שלי ב"בית הספר שלנו" ולימדו אותי לקרוא ולכתוב . 238 238
|
|