|
|
صفحة: 104
ממקרר הגלידות, נופפה בו מול דורית, אמרה "תרשמי לי, טוב ? " ויצאה החוצה בלי לשלם . "מה, לא משלמים פה ? " רועי לא התאפק ושאל . 50 "ברור שמשלמים," חייכה דורית . "אבל רק בסוף השבוע . במהלך השבוע אני רושמת מה לקחו ובסוף השבוע מגיעים לשלם . " מוזר, חשב רועי . אף פעם לא שמעתי על סידור כזה . "אז איך בשכונה שלנו ? כבר הכרת את כולם ? " דורית גָחֲנָה מֵעֵבֶר לַדֶלְפֵּק ושאלה בעניין . "לא ממש," ענה רועי . ואז, בלי שהתכוון, הוא פָּלַט את האמת : "אני שונא להיות כאן ! 55 אני מתגעגע לבית שלי בהרצליה . הכול קטן ולא מעניין כאן . " הוא הִשְׁתַתֵק בבת אחת, מפני שחשש שהעליב אותה . אבל לא נראה שדורית נפגעה . היא הִנְהֲנָה, לקחה מהמדף שקית של חטיפי שוקולד והגישה לו . "מה, ותרשמי ? " התפלא רועי . "לא, זאת מתנה ממני . ברור שקשה להגיע למקום חדש, אתה מוזמן לבוא לדבר 60 מתי שתרצה . " רועי פתח את השקית ולקח חטיף . המְתיקוּת של החטיף ( וגם של דורית ) עזרה קצת . "כמעט שכחתי," אמרה דורית, "אני אֲמוּרָה לתת לך את הפתק הזה . " והיא הושיטה לו פִּיסַת נייר . "היה נעים להכיר אותך . אני בטוחה שדברים יסתדרו כאן . שמעתי שכבר יש לך חברה טובה . " דורית קָרְצָה אליו ופנתה לְשָׁרֵת את האנשים שנכנסו 65 באותו רגע למכולת . כשרועי הסתכל בפתק הוא ראה שכתוב בו "לֵךְ לגינת המשחקים" . קדימה, חשב לעצמו, ושָׂם לב שהוא מתחיל להתלהב… בגינת המשחקים בדרך לגינה ראה רועי כמה שכנים שעמדו בְְּפֶתַח הבתים שלהם ודיברו . הוא לא הכיר אותם, אבל אחד מהם בְֵּירֵךְ אותו לְשלום ואחת השכנות נוֹפְפָה אליו . הוא אפילו שמע 70 אותה אומרת לחברתה "ילד יפה" . רועי חייך במבוכה, נופף בחזרה, והמשיך לגינה . 2 . בשורה 67 כתוב שרועי התחיל להתלהב . שַׁעֲרוּ : בגינת המשחקים מחכה לו חוויה טובה או אכזבה ? 104
|
|