|
|
صفحة: 80
סול הֵישִׁירָה מבט לקהל, קירבה את הקשת לצ'לו ועצרה לפני שהיא נגעה במיתרים . היא שמעה צחקוק של ילד . היא שמעה מִלמול חרישי שהוּשתק . היא שמעה את קול נשימותיה שלה . 40 בסיום הפרק הראשון הורידה את הקשת ומיד העלתה אותה שוב בשביל הפרק השני . ככל שעבר הזמן היא הבינה עד כמה היצירה קשה . אבל היא התאמנה עליה לפני הקונצרט וזכרה את מה שאמרה לה נטלי : "אל תברחי למחשבות ולדמיונות . תהיי נוֹכַחַת על הבמה בדיוק כמו שאת נוכחת כשאת מנגנת . תקשיבי לכל צליל שעולה מהקהל, שמגיע מהרחוב . זאת המהות של היצירה . " 45 היא שמעה קול שיעול . היא שמעה צליל הודעה של טלפון ואחריו קול צוחק של כמה אנשים . היא שמעה קול "ששש…" מאנשים אחרים . היא לא איבדה ריכוז . נטלי אמרה לה לא להתרגז אם הקהל מרעיש . "זאת היצירה . הרעשים שנשמעים כשאין מנגינה . " 50 הפרק השלישי והאחרון היה קשה במיוחד . היא שמעה ילד בוכה . היא שמעה קול חריקה של רגלי כיסא ברצפה . היא שמעה לחישות . בדיוק אחרי ארבע דקות ושלושים ושלוש 55 שניות הורידה סול את הקשת מהמיתרים, קמה על רגליה והִשְׁתַחַוְותָה לקהל . נשמע רעם של מחיאות כפיים . נטלי חיכתה לה לְמַרְגְלוֹת הבמה וחיבקה אותה . "כשיורידו לך את הגבס את תנגני אפילו טוב יותר ממה 60 שניגנת עד היום . " לחשה לה, וסול הסכימה איתה . זאת הייתה היצירה הקשה ביותר שניגנה בחייה . מתוך גיליון "אדם צעיר", 2019 80 80
|
|