|
|
صفحة: 72
72 בסרטי אימה, לעומת זאת, יש אמנם רוע מוחלט, אך לא בהכרח טוב מוחלט . פעמים רבות האחריות לקיומו של הרוע מוטלת דווקא על הטובים, שבדרך כלשהי יצרו או זימנו אותו עקב בחירות שגויות שעשו . הרע מבטא, במידה רבה, סוג של עונש הבא על חטא . לפעמים הוא בעצמו סוג של קורבן לעוול, ובשאיפת הנקם שלו מהדהד חוש מעוות של צדק . ה"טובים" יצטרכו, בדרך כלל, להביס אותו בעצמם, עם כל האכזריות והדם הכרוכים בכך, בלי לסמוך על כך שמישהו יעשה במקומם את המלאכה . אבל, כידוע, בסרטי אימה הרוע כמעט לעולם אינו מושמד לחלוטין ; גם כשכולם כבר בטוחים שהם יכולים להירגע, יופיע ברגע האחרון של הסרט רמז לכך שהרוע עדיין קיים והוא רק מחכה להזדמנות לחזור ( בסרט ההמשך ) . זוהי אמירה המכירה במציאות המורכבת . החיים אינם מסתכמים באמירות כגון "והם חיו באושר ועושר עד היום הזה", אלא יש בהם מאבק תמידי ובלתי פוסק בין הטוב לרע . הגיבורים של סרטי דיסני הם פעמים רבות אינדיבידואליסטים פורצי מוסכמות . הם מואסים במוסכמות המרובעות והישנות של החברה, מבטאים את רצונם האישי ואת שאיפתם למימוש עצמי ויוצרים לעצמם דרך משלהם . אלאדין הוא גנב ; פוקהונטס, מולאן ומרידה הן פמיניסטיות ; נמו מורד בסמכותו של אביו ; סאלי ומייק מחוללים מהפכה ביחס של מפלצות לילדים ; אלזה משתחררת מהמגבלות המרסנות את כוחה, וכן הלאה . אותם מורדים למיניהם הם אלה שבסופו של דבר עולים לגדולה, מושיעים את בני עמם ומלמדים את כולם להשתחרר מהמסגרות הישנות ולחשוב מחוץ לקופסה . זהו מסר אמריקני מובהק, שמציב את הפרט מעל הכלל ומעודד אינדיבידואליזם וחדשנות על פני שמרנות וקבלת המוסכמות . אין ספק כי הילדים הצעירים שצופים בסרטים הללו מפנימים את המסרים הללו ומנסים לחקות את התנהגותן של הדמויות הנערצות . סרטי אימה, לעומת זאת, נוטים להיות הרבה יותר שמרניים . כפי שידוע לכל מי שמצוי בתחום, פורצי המוסכמות למיניהם הם אלה שיזמנו את הרוע וגם אלה שימותו ראשונים . כל עוד הקבוצה מלוכדת ומשתפת פעולה היא תשרוד ; ברגע שחבריה מתפצלים או פונים זה כנגד זה, הם יתחילו למות בזה אחר זה . מי שיש לו סיכוי להישאר בחיים בסוף הסרט, זו הנערה הצנועה והאחראית ; בני הזוג שתומכים זה בזה כנגד כל הקשיים ; המשפחה ששומרת על לכידותה ולא מאפשרת לאויב לקרוע אותה . שמירה על הכללים ועל המסגרת היא זו שמובילה להצלחה, בעוד שעזיבתם של הגיבורים למטרות אישיות מובילה לאסון . זוהי גישה שמרנית, שמניחה שיש סיבה לכך שהדברים הם כפי שהם, ושכולם יודעים שאסור להיכנס לבית הנטוש או להזכיר את שמו של וולדרמורט . הצופים מושפעים מהמסרים הללו ומתנהגים באופן שמרני בתחומים שונים . הם נצמדים למסגרות ולמוסכמות שהתעצבו ונבחנו לאורך דורות רבים, בניגוד למסלולים חדשים וחסרי אחריות, שלא נבדקו מעולם . עולמם של סרטי דיסני הוא, בדרך כלל, פשוט, צפוי וגלוי . מרגע שקוראים את תקציר העלילה, אפשר לדעת, פחות או יותר, מה עומד להיות מהלך הסרט ומה יקרה בסופו ( גיבורים, רשעים, משבר, התגברות, הטובים מנצחים ) . הפרטים אמנם אינם ידועים, אבל על פי רוב לא צפויות הפתעות מיוחדות או תפניות משמעותיות בעלילה . תמונת העולם שסרטים כאלה מפתחים אצל הצופים היא פשוטה ונאיבית – המציאות ברורה, היא מורכבת מ"טובים" ומ"רעים", קל להבדיל ביניהם, ויש דרכים מקובלות להגיב ולהתמודד עם קשיים . לעומת זאת, בסרטי אימה המציאות מסתורית ואינה ברורה . האימה נוצרת עקב ערעור תמונת העולם המקובלת ועקב הופעתו של גורם חדש ובלתי מוכר . מי הוא ? מה הוא ? מאין הגיע ? מה הוא רוצה ? איך אפשר להתגבר עליו ? התשובות לשאלות אלה לעולם אינן ברורות . בסרטי אימה רבים בטוחים הגיבורים שהצליחו להבין "עם מי יש להם עסק" – פסקה 6 פסקה 7 פסקה 8 פסקה 9 פסקה 10
|
|