|
|
صفحة: 66
66 טקסט 3 חוקרים מציגים : גישות שונות להתמודדות עם כישלון גלי וינרב, , 2014 . 12 . 20 מ חבר ספרי המתח סטיבן קינג נדחה על ידי 30 מו"לים לפני פרסום ספרו הראשון, ומייסד חברת הונדה הקים אותה לאחר שלא קיבלו אותו לעבודה כמהנדס בטויוטה - אלה סיפורי הכישלון שהתרבות העכשווית אוהבת להציג . המסר ברור : גם מי שנכשל הוא עדיין מצליחן בפוטנציה, הכישלון הוא רק מהמורה בדרך . האם כך צריך להתייחס לכישלון ? חוקרים מנסים לפענח את דרך המלך להתמודדות הטובה ביותר עם טעויות . מבחינתם של פסיכולוגים מהאסכולה של פרופ' פיטר קרמר, מחבר הספרים Against Depression ו - Listening to Prozac , הסוד להתמודדות עם כישלון טמון ב"עמידות" . כפי שטוען פרופ׳ קרמר, "עמידות היא ההפך מדיכאון" . עמידות פירושה היכולת לחוות את כל קשת הרגשות הקיימים, ולא להדחיק אותם או להתעלם מהם . "האדם העמיד" מכיר באתגרים העומדים בפניו, יכול ללמוד מהם, ובתוך כך ממשיך ליהנות מהחיים ולפעול להשגת מטרותיו . על פי מחקרים של קרמר וחבריו, ההתמודדות עם כישלון בגישה הזאת אמורה להיות היעילה ביותר . סודו של האדם העמיד הוא ביכולתו לומר, "אני מרגיש רע בעניין זה", אבל בו בזמן לומר, "אני מרגיש טוב בנושא ההוא" וגם "מחר, כנראה, ארגיש טוב יותר" . יש אנשים שנולדים עמידים, אך גם אירועי החיים יכולים להשפיע על מידת העמידות של אדם מסוים . למשל, משברים רבים מדי בגיל צעיר פוגעים בעמידות, אבל כך גם משברים מעטים מדי . הם עלולים להפריע לילדים ללמוד לפתור את בעיותיהם . נשאלת השאלה אם אפשר להפוך אדם בלתי עמיד לאדם עמיד בגיל מבוגר . השאלה עדיין פתוחה . הפסיכולוג ד"ר רוברט ויקס, מחבר הספר " Bounce : Living the Resilient Life ", מציין שהדרך לעמידות עוברת בקבלת העובדה שהחיים מלאים אירועים מלחיצים ואי אפשר, ואף לא רצוי, לחמוק מהם . השאלה, הוא אומר, היא לא כמה מתח אתה חווה, אלא כיצד המתח משפיע עליך . לדבריו, אם מביטים בתחושה השלילית מתוך מודעות וקבלה, אפילו בסקרנות, היא נעשית רבת רבדים, ולא רק שלילית . מודעות וקבלה אפשר להשיג באמצעות סקירת אירועי היום בסוף כל יום וניתוח כל הרגשות שהם העלו, וגם באמצעות שיחות עם חברים שמעודדים אותנו לשאול מהן המטרות שלנו בחיים ; חברים תומכים ואמפתיים ; חברים, שעוזרים לנו לצחוק על עצמנו, וחברים המדרבנים אותנו להשיג את מטרותינו . רעיון "הסקרנות העצמית" רלוונטי מאוד, לדבריו, לתקופות הבאות אחרי כישלון : "מומלץ להקצות זמן לבחון את התנהגותנו, להימנע מהקצאת אנרגיה מיותרת לחלופות אחרות, כמו הטלת אשמה באחרים, כעס על עצמנו או ייאוש מהיר" . הוא אומר ומוסיף כי אנשים שאינם מתמודדים עם החוויות השליליות שלהם באופן ישיר "מפספסים את החיים כמו שמחמיצים רכבת" . האם האשמת אחרים בכישלון שלנו היא שלילית, או אולי זו דרך לגיטימית להרגיש טוב יותר ולהתקדם הלאה ? אנשים יכולים לייחס כישלון לגורמים זמניים, חיצוניים וניתנים לשליטה ( "היה לי בוחן שוביניסט, מחר אלך לבוחן אחר" ) , או לייחס אותו לגורמים קבועים, פנימיים ובלתי נשלטים ( "אני נהג גרוע כי נולדתי עם תפיסה מרחבית לקויה, שאינה ניתנת פסקה 1 פסקה 2 פסקה 3 פסקה 4 פסקה 5 פסקה 6
|
|