|
|
صفحة: 31
31 ה שניים בדקו, בין היתר, את תהליכי קבלת ההחלטות — אילו בדיקות עשו המנהלים, מדוע הציבו מצלמות בבית הספר וכיצד השתמשו בהן לאחר הצבתן . לרוב, היוזמה להצבת מצלמות היא של המנהלים או של הרשות המקומית . לעתים, יוזמות זאת רשויות שהן חלק ממיזם "עיר ללא אלימות", ולעתים, המנהלים . אלה, אומר בירנהק, החליטו על הצבת מצלמות בעצמם, לפעמים כתגובה לפריצה או להשחתה של רכוש, ולפעמים מנהל שעבר מבית ספר שהיו בו מצלמות הציב כאלה גם בבית הספר שהוא עבר אליו . לדבריו, "כמעט לא ראינו החלטה שהתקבלה כמענה לדרישה של הורים" . כשבדקו החוקרים כיצד משתמשים במצלמות, התברר כי אף שהן הוצבו כדי להגן על התלמידים, הן משמשות, בעיקר, כלי לאכיפת משמעת, ולעתים, המצלמות הן במקום שיח חינוכי . "הייתה מנהלת שאמרה לנו שיותר קל לה לפתור בעיות על ידי מצלמות", אמר בירנהק . "מנהל אחר אמר שהוא מסתפק במעט מצלמות כי הוא רוצה שהילדים ילמדו מה נכון ומה לא . אחרים חושבים שהצבת מצלמות בבית הספר חוסכת זמן משום שאז אין צורך לברר מה היה באירוע ומה היו מניעיו" . פרי חזן מוסיפה, כי כמו במקרים אחרים של כניסת טכנולוגיה למערכת החינוך, השינוי הוא מהותי : "המנהלים אמרו שהצבת מצלמות מייתרת תהליכים חינוכיים ומפחיתה את מספר השיחות בין התלמידים לבין אנשי הצוות החינוכי . הם נוטים להסתמך על מה שמופיע במצלמות ופחות שומעים את מה שיש לתלמידים לומר . ההליך החינוכי משתנה — יש מעבר משפה חינוכית לשפה משפטית . כמה מן המנהלים אומרים שהמצלמות חוסכות להם זמן, והדבר מסייע להם להתמודד עם עומס המשימות שמוטלות עליהם . המנהלים מציינים שהם אינם שלמים עם דרך טיפולם בבעיה, והם מרגישים שהם נדחפו לתהליך עקב עומס בעבודה . המסרים שמועברים לתלמידים במסגרת תהליכים מעין משפטיים של איסוף ראיות, חקירות ושיפוט מהיר, פוגעים בזכויותיהם של התלמידים ומשפיעים על האמון שלהם במערכת הבית - ספרית . זו הסיבה שחלק מהמנהלים שראיינו במחקר החליטו שלא להתקין מצלמות לעומת אחרים שהתקינו מצלמות, אבל, הם אינם משתמשים בהן במסגרת הליכי משמעת" . מי שעוקב אחר המצלמות הם, בדרך כלל, המנהלים, אחת המזכירות או הממונה על האבטחה . החוקרים ראו בתי ספר שיש בהם למנהל מסך מפוצל גדול, ועליו מוקרנות תמונות מהמצלמות השונות . במקרים רבים הפיד מהמצלמה נמצא על מסך המחשב של המנהל, והוא אינו יכול לראות אותו כשהוא עוסק בדברים אחרים . "פגשנו מנהל של בית ספר גדול ביישוב מבוסס יחסית, שניגש לפיד מהמצלמות דרך הסמארטפון שלו", אומר בירנהק, "הוא אמר שהוא מסתכל בזה כל הזמן גם כשהוא לא בבית הספר אלא בישיבות בעירייה, למשל" . פרי חזן מוסיפה כי "יש מנהלים שבמקביל לצפייה במצלמה משתמשים גם בכריזה — כשהם רואים שילד עשה מעשה אסור, הם משתמשים ברמקול הבית - ספרי וקוראים לו לבוא לחדר המנהל . לילדים בבית ספר יסודי זה מפריע מאוד . כשאומרים את השם שלהם בכריזה של כל בית הספר, זה חושף אותם בפני כלל התלמידים וגורם לתחושה לא נעימה" . המחקר גילה עוד כי מספר המצלמות שונה בכל בית ספר . יש בתי ספר שמותקנת בהם מצלמה אחת ויש כאלה שמותקנות בהם עד 60 מצלמות . לדברי בירנהק, מספר המצלמות אינו קשור בהכרח למצבת התלמידים בבית הספר : "היו בתי ספר שהותקנו בהם 12 מצלמות על כל 100 ילדים, והיו בתי ספר שיש בהם 200 תלמידים ושתי מצלמות" . כאשר החלו להתקין מצלמות, לפני קצת פחות מעשור, לא היו כללים להפעלתן מטעם משרד החינוך . המנהלים החליטו בעצמם היכן להציב את המצלמות, כיצד לאבטח את המידע, מי יכול לצפות בסרטים, כמה זמן מותר לשמור אותם וכו' . למעשה, לא היה להם עם מי להתייעץ . רק לפני כשנה יצא חוזר פסקה 6 פסקה 7 פסקה 8 פסקה 9 פסקה 10 פסקה 11 פסקה 12
|
|