|
|
صفحة: 41
41 בְּאוֹתוֹ הַלַיְלָה יָצָא שְׁלֹמֹה הַמֶלֶךְ לְטַיֵל . הוּא רָאָה אֶת מַעֲשֵׂי הָאַחִים וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ : בַּמָקוֹם הַזֶה שֶׁבּוֹ הָאַחִים דוֹאֲגִים זֶה לָזֶה, אָקִים בִּנְיָן מְיֻחָד, בִּנְיָן עֲבוּר כָּל עַם יִשְׂרָאֵל . אֲנִי מְקַוֶה שֶׁגַם בְּנֵי הָעָם יִדְאֲגוּ זֶה לָזֶה כְּמוֹ הָאַחִים הָאֵלֶה . הַבִּנְיָן הַזֶה הָיָה בֵּית הַמִקְדָשׁ . סַפְּרוּ הַאִם אַתֶם מְוַתְרִים לָאַחִים שֶׁלָכֶם לִפְעָמִים, הַאִם הֵם מְוַתְרִים לָכֶם ? הַאִם זֶה קַל אוֹ קָשֶׁה לְוַתֵר לְאַחִים ? סַפְּרוּ מָה אַתֶם עוֹשִׂים לְמַעַן הָאַחִים שֶׁלָכֶם, וּמָה הֵם עוֹשִׂים לְמַעַנְכֶם ? הַקִיפוּ אֶת הַמִלִים שֶׁמְתָאֲרוֹת מָה הִרְגִישׁוּ הָאַחִים זֶה כְּלַפֵּי זֶה : אַהֲבָה קִנְאָה הִתְחַשְׁבוּת דְאָגָה אִכְפַּתִיוּת כַּעַס תַחֲרוּת 41
|
|