|
|
صفحة: 52
הַבְּרֵכָה שֶׁל מַאיָה ״צָרִיךְ לְהָקִים בֶּחָצֵר בְּרֵכָה לְבַעֲלֵי חַיִים ! ", הוֹדִיעָה לָנוּ מַאיָה בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב הַמִשְׁפַּחְתִית . "לֹא פֶּלֶא שֶׁהֵם נֶעֶלְמוּ – בַּקַיִץ חַם וְיָבֵשׁ כָּאן, וְאֵין לָהֶם מַיִם לִשְׁתוֹת וּלְהִתְרַחֵץ . . . חַיָבִים לַעֲזֹר לָהֶם . " מַאיָה תָמִיד חוֹשֶׁבֶת אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לְבַעֲלֵי הַחַיִים, וְאַבָּא שֶׁלָה וַאֲנִי מְנַסִים לְעוֹדֵד אוֹתָה כַּמָה שֶׁאֶפְשָׁר . אֲנַחְנוּ גָרִים בִּדְרוֹם הָאָרֶץ, וּבַיִשׁוּב שֶׁלָנוּ יֵשׁ בְּעִקָר בָּתִים וּכְבִישִׁים . כִּמְעַט לֹא נִשְׁאַר מָקוֹם לְבַעֲלֵי הַחַיִים הַקְטַנִים . מִזְמַן לֹא רָאִינוּ בַּשְׁכוּנָה שַׁפִּירִית, אוֹ צְפַרְדֵעַ . . . הִסְכַּמְנוּ מִיָד לַהַצָעָה שֶׁלָה וְהֶחְלַטְנוּ לְהִתְגַיֵס לִפְעֻלָה . נָקִים בְּרֵכָה לְבַעֲלֵי הַחַיִים, וְאִם נִהְיֶה חָרוּצִים נוּכַל לְסַיֵם אֶת הָעֲבוֹדָה עַד יוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁל מַאיָה, בְּסוֹף הַקַיִץ . חָפַרְנוּ בֶּחָצֵר בּוֹר רָדוּד וְרָחָב, הִנַחְנוּ בְּתוֹכוֹ יְרִיעַת פְּלַסְטִיק חֲזָקָה כְּדֵי שֶׁהַמַיִם לֹא יְחַלְחֲלוּ לָאֲדָמָה, וְהִתְקַנוּ מַשְׁאֵבָה וּמַסְנֵן שֶׁיְנַקֶה אֶת הַמַיִם . אַחֲרֵי כַּמָה יָמִים, בְּיוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁל מַאיָה, מִלֵאנוּ אֶת הַבְּרֵכָה בְּמַיִם, שָׁתַלְנוּ בָּה צִמְחֵי מַיִם, וּבָאֲדָמָה שֶׁסְבִיבָה – שִׂיחִים פּוֹרְחִים . הִכְנַסְנוּ לַבְּרֵכָה דָגִים קְטַנִים וְהֵם שָׂחוּ וְהִתְחַבְּאוּ בֵּין צִמְחֵי הַנִימְפֵאָה הַפּוֹרְחִים . הַכֹּל נִרְאָה יָפֶה כָּל כָּךְ ! מַאיָה הָיְתָה מְאֻשֶׁרֶת – גַם הִיא וְגַם בַּעֲלֵי הַחַיִים קִבְּלוּ מַתָנָה בְּיוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁלָה . כֻּלָנוּ חִכִּינוּ וְצִפִּינוּ בְּסַקְרָנוּת : מָה יִקְרֶה עַכְשָׁו ? אֵילוּ בַּעֲלֵי חַיִים יַגִיעוּ לַבְּרֵכָה ? כַּעֲבֹר יוֹמַיִם הוֹפִיעוּ הָאוֹרְחִים הָרִאשׁוֹנִים – יוֹנִים וּדְרוֹרִים ; אַחֲרֵיהֶם הוֹפִיעָה פִּתְאוֹם שַׁפִּירִית אֲדֻמָה יְפֵהפִיָה ; וּבַסְתָיו, בְּלִי שֶׁהֵבַנוּ אֵיךְ זֶה קָרָה, קִרְקְרָה בַּבְּרֵכָה צְפַרְדֵעַ נְחָלִים יְרֻקָה . מַאיָה תָלְתָה דַף עַל הַמְקָרֵר, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִגִיעַ אוֹרֵחַ חָדָשׁ לַבְּרֵכָה – מַאיָה הוֹסִיפָה אֶת הַשֵׁם שֶׁלוֹ לָרְשִׁימָה . הָרְשִׁימָה הָלְכָה וְהִתְאָרְכָה, אֲבָל מַאיָה לֹא הִסְתַפְּקָה בַּזֶה . עַכְשָׁו הִיא וַחֲבֵרֶיהָ לַכִּתָה רוֹצִים לְהָקִים גִנָה שֶׁל פִּרְחֵי בַּר בַּחֲצַר בֵּית הַסֵפֶר, כְּדֵי שֶׁלַפַּרְפָּרִים וְלַדְבוֹרִים יִהְיֶה צוּף בְּשֶׁפַע . הַלְוַאי שֶׁיַצְלִיחוּ לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַנְהָלַת בֵּית הַסֵפֶר . . . יְלָ דִ י ם מַ שְׁ פִּ יעִ י ם אֵילוּ פְּעֻלוֹת אַתֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְבַעֲלֵי הַחַיִים לִחְיוֹת בַּסְבִיבָה ? 52
|
|