פרק 2: המשנה

صفحة: 26

מעניין לחשוב על חיינו בחלוקה ל “ סדרים “ . אפשר לחלק את החיים על פי זמנים שונים ביום , על פי סוגי העיסוק ( למשל : עבודה , פנאי , מטלות הבית , שינה , אכילה ) , על פי אינטראקציות חברתיות ( משפחה , חברים בכיתה , חברים בשכונה , חברים בחוג ) , על פי תקופות השנה ( שנת הלימודים , החופש הגדול , חגים ) ועוד . מכאן אפשר לחזור למשנה לבדוק שוב כיצד היא מחולקת , ולהדגיש כי ניתן היה לחלק את הנושאים במשנה גם בחלוקות אחרות . שאלות על מחלוקת ( עמ׳ 32 ) הלומדים מתבקשים לחשוב על המושג “ מחלוקת “ דרך חילוקי דעות המוכרים להם . אפשר לעזור להם באיתור המצבים וכן בהכוונה שלא להיתפס דווקא לוויכוחים יומיומיים על אינטרסים (“ מי יאכל את המילקי האחרון במקרר ?“) אלא על חילוקי דעות עקרוניים , בבית , בבית הספר או במרחב החברתי שמחוץ לשעות הלימודים . אפשר לכוונם להביא דוגמאות של חילוקי דעות בהשקפה פוליטית , דתית או חברתית ; על איכות מוזיקלית של יוצרים וזמרים ; על עמדות ביחס לחידושים בנוף היישוב שלהם ( סלילת כביש על חשבון שטחים פתוחים , למשל ) וכדומה . אפשר לקיים בכיתה סימולציה של חילוקי דעות : שני ילדים ( או שתי קבוצות ) יתווכחו ביניהם בנושא הנתון , ויתר חברי הכיתה יחליטו כיצד להכריע . נקודה זו חשובה – הכוונה אינה שהכיתה תכריע מי צודק , אלא שתגיע למסקנה משותפת כיצד מקבלים החלטה במצב שכזה . אפשר להעלות על הדעת מנגנונים שונים : הכרעת הרוב על ידי הצבעה , הגרלה , פשרה , מינוי נציגות קטנה שתשמע לעומק את הדעות ותקבל החלטה ועוד . בסיום הסימולציה אפשר להציג את הדעות השונות ואת ההכרעה ולשמוע אם מי שדעתו לא התקבלה עדיין עומד על דעתו . מכאן אפשר להגיע לתופעת המחלוקת במשנה . נראה שהמשנה אינה מנסה לקבוע עמדה סופית בכל נושא , ולא פעם היא משאירה נושאים במחלוקת . אפשר לראות זאת כמתן לגיטימציה לדעות השונות ולעצם קיומה של מחלוקת . לפי גישה זו , גם אם בסוף צריך להחליט לכאן או לכאן , יש מקום גם לדעה האחרת , וייתכן שהמשנה השאירה את ההכרעה לדורות הבאים . לפי הסבר זה , רבי יהודה הנשיא ראה את תפקידו לספק חומר לימוד מסודר עבור בתי המדרש והותיר את ההחלטה כיצד לנהוג – לסמכותם של חכמים מאוחרים יותר או אולי אפילו להכרעה אישית של כל אחד . משימה על שפת המשנה ( עמ׳ 33 ) המילים השגורות בלשון ימינו ומופיעות במשנה ( כולל הטיות שונות ) מסומנות להלן : היה רוכב על גבי בהמהוראה את המציאה , ואמר לחברו תנה לי , נטלה ואמר אני זכיתי בה , זכה בה . אם משנתנה לו אמר : אני זכיתי בה תחלה , לא אמר כלום . החיסכון המילולי של המשנה מתבטא בנושא חסר ( לא כתוב מי “ היה רוכב “ , לא כתוב מי “ נטלה ואמר “) , בכינוי חבור (“ משנתנה “ במקום “ כשנתן אותה “) ועוד . אפשר להסביר את הקיצור בכך שהטקסט הועבר בעל פה , וכדי לזכור עדיף שיהיה קצר . כמו כן , כשיש שפה פנימית , אפשר לייעל את השימוש בה על ידי קיצורים שלא תמיד יהיו מובנים למי שאינו שייך לאותה קבוצה . ללומדים בבית המדרש בתקופת המשנה הייתה מעין שפה מקצועית , והם הבינו זה את זה בקיצור . אפשר להמשיל זאת לשפה המשמשת בהודעות מהירות הנשלחות מהטלפון הנייד : שימוש באימוג׳ים במקום במילים , שימוש במילים מקוצרות וכדומה .

السابق  |  التالي