|
|
صفحة: 48
פקודת הנזיקין - סעיף 64 ( עמ׳ 70 ) המושג “ פקודה “ בחוק הישראלי מתייחס לחוקים שנחקקו בזמן המנדט הבריטי בהשראת החוק האנגלי . מערכת חוקים זו נקלטה והוטמעה במערכת החוקים של מדינת ישראל , ובמהלך השנים החליפה הכנסת חלק ממנה בחוקים חדשים . פקודת הנזיקין שייכת לקטגוריה של המשפט האזרחי . היא מסדירה את דיני הנזיקין בישראל וכוללת תביעות בגין עוולות שנעשו לאדם אחר ( או לחברה ) בגוף או ברכוש . המשפט האזרחי עוסק בהסדרת מערכות היחסים בין פרטים לבין עצמם , אנשים או חברות , בניגוד למשפט הפלילי המגדיר מראש מהי התנהגות בלתי חוקית . הפרה של הגדרות חוקתיות אלו מביאה להעמדה לדין ולעונש הקבוע בחוק . ראו הרחבה על ההבדל בין המשפט הפלילי למשפט האזרחי בפרק " ) 3 צדק צדק תרדוף " - עמ ' . ( 43 בסעיף 64 בפקודת הנזיקין מפורטות עוולות המגדירות את תחומי האחריות של האדם כשהוא גורם לנזק , וגם הן מובאות לאחר עיבוד בפסקה הראשונה . בקטע המובא לפניכם נמצאים הסייגים להטלת האחריות על האדם הפוגע : . 1 אם הנזק התרחש כתוצאה מפורס מז׳ור ( כוח עליון ) , שהאדם הסביר , זה שהתנהגותו רווחת , אינו יכול היה לצפות מראש . . 2 אם בקצה שרשרת הסיבות נמצא אדם אחר שהיה הסיבה העיקרית לנזק . . 3 אם מדובר בילד בן פחות מ - 12 שנים . החוק הישראלי , על אף שהוא מטיל אחריות לנזק גם במקרה של רשלנות , מטיל סייגים על אחריות זו כדי לאפשר התנהלות של חברה מתוקנת . אם האפשרות להאשים בנזק תהיה לא מידתית , הצד הנתפס כפוגע עלול להיפגע בכך בעצמו . משום כך קיימים סייגים , שלא מטילים את האחריות בכל מקרה , וקיימת רגישות לסיטואציה יוצאת דופן . בפקודה זו שני מושגים משפטיים מעניינים להבנה ולדיון בכיתה : ( 1 ) האדם הסביר . ( 2 ) זהירות סבירה . מונחים אלו אינם קובעים מיהו האדם הסביר ומהי התנהגות סבירה ( ונכתבו בנושא זה מאמרים ופסקי דין רבים ) אלא מכוונים להתנהגות מקובלת ורווחת . אם צפויה סערה , סביר להניח שהאדם הסביר יסגור את חלונות ביתו לפני שיצא לעבודה . אם נניח , ברק התארח בביתו של סער ביום סוער , וכשיצא השאיר את החלונות פתוחים , וסער חזר לבית מוצף - ברק לא יוכל לטעון לנזק ממקרה טבעי בלתי רגיל . על ברק היה לנהוג בזהירות סבירה ולסגור את החלונות לפני שיצא מהבית . משנה , מסכת בבא קמא , פרק ו משנה ד ( עמ׳ 77 , 73 - 72 ) משנה זו מרחיבה על מקרים של נזק הנגרם כתוצאה מאש ( אחד מארבעת אבות הנזיקין המוזכרים בפרק הראשון של המסכת : “ ארבעה אבות נזיקין , השור והבור והמבעה ( בעל חיים האוכל או רומס את התבואה ) וההבער ( אש ) ״ . המשנה מפרטת שישה מקרים שונים שבהם כמה אנשים מעורבים בגרימת הנזק , ומעלה את השאלה – מי אחראי לנזק ומי פטור . הכלל : האחראי לנזק יהיה תמיד זה שעשה את הפעולה האחרונה , שכן אז ניתן לטעון לקשר ישיר בינו לבין הנזק ; זאת למעט הסתייגות אחת : אם מי שעשה את הפעולה האחרונה פטור מהנזק מסיבות אחרות , אזי מבחינה משפטית אין לאיש אחריות לנזק , והניזוק לא יקבל כל פיצוי . ואולם נראה שלפי המשנה לאדם הראשון המעורב יש אחריות מוסרית .
|
|