|
|
صفحة: 47
המשנה מפנה אותנו לחטא האדם הראשון , שלנחש היה בו חלק לא מבוטל . הנחש מועד לעולם , כי היה לו חלק בגירוש אדם וחווה מגן עדן , וכי לפי הקללה האלוהית האלימות שלו כלפי האדם טבועה בו . ומה לגבי האדם ? מה חלקו של האדם ? השאלה יוצרת מעבר אל המשנה הבאה שנקרא עם הלומדים , “ אדם מועד לעולם “ . משנה , מסכת בבא קמא , פרק ב משנה ו ( עמ׳ 66 ) המשנה הבאה מופיעה בסוף הפרק השני במסכת בבא קמא . פרק ב במסכת בבא קמא עוסק במקרים המתארים סוגים שונים של פגיעות בעל חיים ברכוש של אדם אחר , שאינו בעליו , והדין לגבי פגיעות אלו . המשנה שלנו עוסקת במועדות של האדם עצמו ומנוסחת כחוק כללי ( אינה מתארת מקרה פרטי ) : “ אדם מועד לעולם “ . הפרק השלישי במסכת ימשיך לאחריות האדם לנזק במקרה של פגיעה באחר . מקרים אלו יילמדו בפרק )“ 5 רשות הרבים “) . בעמ׳ 67 בספר פירטנו שתי אפשרויות להבין את ההכרזה הפותחת את המשנה “ אדם מועד לעולם “ בהמשך ישיר למשנה הקודמת שנלמדה : . 1 האדם אחראי למעשיו תמיד : המושג “ מועד “ מתייחס ליסוד התוקפני הנמצא אצל כל יצור אנושי , כמו אצל הנחש , ועל כן המשנה דורשת מהאדם לשים לב לכל דבר שהוא עושה ולהיות אחראי למעשיו . זוהי קביעה דרמטית במיוחד . . 2 האדם תמיד חייב בתשלום מלא על הנזק : המושג “ מועד “ במשנה אינו מתייחס להתנהגות אלא הוא דרך נוחה וחריפה לומר שהאדם תמיד חייב לשלם , בדומה לבעל חיים מועד ואף יותר ממנו - אפילו אם הנזק נגרם בשוגג או אפילו התרחש מתוך שינה . אפשר להוסיף , שלפי אפשרות זו , האדם אינו “ מועד “ בשל תוקפנותו אלא דווקא בשל מודעותו ויכולת השליטה העצמית שלו . בניגוד לנחש הפועל תמיד מתוך אינסטינקט , המשנה טוענת שהאדם מודע תמיד ויכול לשלוט בעצמו . ואם אדם לא שלט בעצמו – הרי שהוא אחראי , גם אם זו הפעם הראשונה שהתנהג כך . קריאת המשנה באופן זה מעוררת שאלות על “ הפרויקט “ של חז “ ל בכתיבת המשנה כולה . אם כוונתם הייתה לכתוב ספר חוקים , הרי שמשנה זו חורגת ממטרתם משום שהאמירה שבה , על כך שהאדם צריך להיות מודע למעשיו ולקבל אחריות לכל צעד בחייו , היא לא רק משפטית אלא בעיקר מוסרית . אתגרים בהוראת משנה זו “ אדם מועד לעולם “ : יש להניח שהמשפט “ אדם מועד לעולם “ יהיה קשה ללומדים , ויש לטפל בו כהמשך ישיר לדיון שהתקיים קודם לכן על חיות מועדות ועל הטבע האנושי . שימו לב שאתם יוצרים את המעבר מהדיון על תוקפנות לדיון על אחריות האדם למעשיו . דווקא מכיוון שיש באדם יסודות תוקפניים , חובה עליו להיות בשמירה מתמדת ובדריכות לגבי מעשיו . שימוש בדוגמאות כדי לציין עיקרון כולל : חז “ ל נוטים להביא דוגמאות שמהן נסיק עיקרון כולל , ולכן “ סימא את עין חברו “ מתייחס לכל פגיעה בכל איבר של הגוף , ו “ שבר את הכלים “ מתייחס לכל פגיעה ברכוש .
|
|