|
|
صفحة: 81
בהמשך נראה כי ההבדל בין הציוויים משמש את המשנה בעיצוב ההלכה בעניין הלנת שכר . . 3 הנמקה : הבדל נוסף הוא קיומו של נימוק לציווי בספר דברים בלבד . לפי ספר דברים , הנימוק כפול : ראשית , מוסבר הצורך הקריטי של העובד השכיר במשכורת , שבלעדיה אינו יכול להתקיים . שנית , הפסוקים מזהירים כי העני עשוי לפנות לאל , והאל יראה את התנהגותו של האדם כחטא . זהו נימוק רעיוני , אך גם מעשי – שכן התורה מניחה שאיש אינו רוצה שהאל יתייחס אליו כאל חוטא . משנה , מסכת בבא מציעא , פרק ט משנה יא ( עמ׳ 140 ) משנה זו מגדירה את משך הזמן המקסימלי מסיום העבודה ועד תשלום המשכורת . העיקרון המנחה אותה הוא שהמעביד חייב לשלם את שכר העובד לכל המאוחר ביממה שלאחר סיום העבודה . במקרים מסוימים היא קובעת שיש לשלם תוך זמן קצר יותר – עד סוף היום או עד מחצית היממה . המשנה גם מפרשת באופן סמוי את הפסוקים המקראיים מספר ויקרא ומספר דברים על עושק הפועל . כאשר המשנה קובעת ששכיר יום גובה כל הלילה , היא מיישמת את הפסוק בוויקרא , המצווה על המעביד לא לדחות את התשלום עד הבוקר ; כאשר היא קובעת ששכיר לילה גובה כל היום , היא מיישמת את הפסוק בדברים , המצווה על המעביד לשלם “ ביומו “ . המשנה קובעת גם כיצד ליישם את פסוקי ויקרא ודברים במקרים שבהם משך ההעסקה קצר מיום עבודה בודד או ארוך ממנו . אתגרים בהוראת משנה זו מושגים : המושגים במשנה אינם מוכרים ללומדים , למעט אולי “ שכיר יום “ . כדאי לשים לב להבדל בין “ שכיר שבת “ ( = שכיר לשבוע אחד ) ובין “ שכיר שבוע “ ( = שכיר לשבע שנים ) . אפשר להמחיש על הלוח באופן גרפי את משך זמן העבודה של כל אחד מהשכירים . מען : המשנה מדברת על העובד (“ שכיר “) , ואינה מזכירה את המעביד . החובה של המעביד והזכות של העובד הם שני צדדים של אותו מטבע . בחירת המשנה להתמקד בעובד מדגישה את זכותו של העובד לקבל תשלום בזמן . סגנון : המשנה מתנסחת כאן בלשון הווה : “ גובה כל היום “ במובן של “ המעביד צריך לשלם “ . פעמים רבות זו דרכה של המשנה לקבוע נורמה : “ עושים כך וכך “ , במקום “ צריך לעשות כך וכך “ . אפשר להסביר זאת על ידי הדגמת התנסחות מקובלת בלשוננו , כגון : “ אצלנו בכיתה לא צועקים “ , שפירושו : “ אצלנו בכיתה אסור לצעוק “ . הבנת הדין : המשנה קובעת משך זמן שונה לסוגים השונים של השכירים , אך המקסימום הוא יממה לאחר סיום העבודה . אפשר להמשיך את ההמחשה הגרפית על הלוח . הסבר הדין : ייתכן שהלומדים יצפו שתישמר מידתיות בין אורך תקופת ההעסקה ובין משך הזמן לתשלום , אך במקום זאת – משך הזמן הוא בכל מקרה קצר , ותלוי בשעת סיום העבודה . אפשר להסביר ללומדים את הדינים כניסיון המשנה לפרש את פסוקי המקרא , וכל מקרה מתאים לקריאה מסוימת של הפסוקים . ואפשר להסביר את העיקרון הכללי העומד מאחורי המשנה : המעביד חייב לשלם תוך זמן קצר ואינו יכול להתחמק מחובתו כלפי העובד .
|
|