|
|
صفحة: 42
להיותה חלק מהדת היהודית . לתפיסה זו יש ערך לאומי בהשתתת שיטת המשפט הישראלית על המסורת רבת השנים של המשפט העברי כמקור השראה מרכזי . מנגד , יש הרואים במשפט העברי רכיב אינטגרלי של ההלכה , וככזה אין היגיון להסתמך עליו ולייבאו אל תוך שיטת משפט חילונית באופייה , שאינה מבוססת על תפיסות דתיות . מכיוון שמדי פעם בפעם השאלה חוזרת ועולה בציבור הישראלי , ראוי לשקול להביא אל הכיתה את הדיונים האקטואליים בנושא . שוויון בפני החוק ( עמ׳ 55 ) האקטואליה במדינת ישראל מזמנת לא מעט מקרי מבחן לצורך בחוסר משוא פנים . אפשר לדלות מהעיתונות מקרים שכאלה , להביאם לכיתה ולהרחיב את הדיון מבית המשפט אל מוסדות שלטון אחרים . בהקשר זה אפשר להכיר ללומדים את הגורמים האמונים על אכיפת השוויון , למשל : נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה , נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות , ואת הארגונים האזרחיים המקדמים סדר יום של שוויון בחברה הישראלית . אפשר גם להביא את הסיפור המופיע בתלמוד הבבלי : תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קה עמוד ב – דף קו עמוד א ( מקוצר ומתורגם מארמית ) רב ענן הביא לו אותו אדם סל של דגים קטנים . אמר לו : מה מעשיך ? אמר לו : דין יש לי . לא קבל ממנו ] את הדגים [ , אמר לו : פסול אני לך לדין . אמר לו : דינו של אדוני אינו רוצה , ] אך [ יקבל אדוני ] את הדגים כי ... [ כל המביא מתנה לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים . אמר לו ] רב ענן [ : לא רציתי לקבל , ] אך [ עכשיו שאמרת לי את הטעם אקבל . שלחו ] רב ענן [ לפני רב נחמן ] שידון אותו [ . שלח לו ] מסר [ : ידון אדוני את האדם הזה , כי אני ענן פסול לו לדין . אמר ] רב נחמן לעצמו [ : מזה ששלח לי כך , אני למד שהוא קרובו ] של רב ענן ולכן הוא פסול לדונו [ . עמד לפני ] רב נחמן [ דין של יתומים ] ... [ דחה את דין היתומים וקידם את דינו ] של אותו אדם [ . כאשר ראה בעל דינו את הכבוד שנעשה לו נסתם טענתו . רב ענן היה רגיל שאליהו ] הנביא [ היה בא לפניו ומלמד אותו ] ... [ מכיון שעשה ] רב ענן [ כך , הסתלק ] אליהו הנביא ולא בא יותר ... [ . סיפור זה ממחיש בצורה מוקצנת את הערך של שוויון בפני החוק על ידי אליהו הנביא כמסמן של מתן תוקף להתנהגות מוסרית . הקשר עם אליהו הנביא נתפס כזכות השמורה למי שמחיל על עצמו נורמות של צדק ושוויון , וברגע שאלה מופרות , אפילו במעט , זכות זו ניטלת . הסיפור מקצין את הדרישה לשוויון באמצעות תיאור מצב שבו ההטיה של השופט הייתה מינימלית , ומראה כיצד אפילו מחווה קטנה כלפי צד אחד במשפט יכולה להביא להטיית הדין .
|
|