|
|
صفحة: 116
תיאור הפרק הפרק נפתח בחשיבה על ריבוי השמות לחג השבועות ולחגים בכלל . השם הראשון בפרק הוא “ חג הקציר “ , המאפיין את שבועות של תקופת המקרא . הפרק מדגיש את היבט השמחה של החברה החקלאית על היבול , ואת ההיבט הסוציאלי של הפרשת חלק מהתוצרת עבור מי שלא שפר מזלם . השם “ שבועות “ מופיע אף הוא במקרא , ודרכו נלמד על העובדה המפתיעה של חג ללא תאריך , על ספירת העומר ועל העלייה לרגל . היבט נוסף של החג הוא הבאת הביכורים – כקורבן ציבורי – ומשם שמו המקראי הנוסף של החג – “ יום הביכורים “ . מתקופת המקרא הפרק עובר לתקופת בית שני , המשנה והתלמוד ולשם “ עצרת “ , המופיע בתקופה זו . הפרק מדגיש את הציון של שבועות כמועד מתן תורה בסיני ועוסק במעבר מדגש חקלאי לדגש היסטורי - לאומי . הפרק עומד גם על שינוי הדגש במצוות הביכורים בשבועות – מקורבן ציבורי שהכוהנים מקריבים אל העלאת ביכורים אישית מחג השבועות ואילך בתהלוכה קהילתית - לאומית רבת משתתפים . החלק הבא של הפרק עוסק בימי הביניים . נראה כיצד התפתחה התפיסה של שבועות כ “ חג מתן תורה “ ואת המנהג שנוסד בעקבות זאת – תיקון ליל שבועות . הפרק עוסק במנהג נוסף שהתפתח בתקופה זו – קריאת מגילת רות , הכוללת מוטיבים של קציר ושל חסד הקשורים לחג השבועות . החלק האחרון של הפרק עוסק בראשית ההתיישבות היהודית החקלאית החדשה בארץ . נראה את התהליך המעגלי שהושלם : החלוצים , ובראשם חלוצי עמק יזרעאל , שבו וביססו את חג השבועות בהקשרו החקלאי , בעיקר על ידי טקסי ביכורים במשקים . הפרק מסתיים בתיקון ליל שבועות שהלומדים מכינים בעצמם , כסיכום ללימוד השנתי . במהלך הפרק עולים היבטים שונים של החג , לרבות מנהגי עדות . ההוראה במבט רחב על החג , דרך השינויים שחלו בו , מאפשרת שיח בכיתה על גיוון ועל לגיטימציה למסורות שונות . מקורות מרכזיים הנלמדים בפרק המקורות המקראיים במהלך הפרק מובאים מקורות מגוונים מתוך ספרי שמות , ויקרא , במדבר ודברים , המייצגים היבטים שונים של החג . היבטים אלו אינם מתארים בהכרח כיצד נחוג חג השבועות בתקופת המקרא , אלא כיצד המקרא כיצירה ספרותית מתאר את החג . בניגוד לפסח , סוכות וחגים אחרים , אין במקרא תיעוד כיצד נחוג חג השבועות בפועל . היבטי החג השונים עשויים לשקף מנהגים שנהגו בזמנים או במקומות שונים , אך ייתכן שחלקם מתאר מציאות רצויה שלא בהכרח התממשה . שמות , פרק כד פסוקים יד - טז ( עמ׳ 208 ) הפסוקים מספר שמות מופיעים בתוך קובץ של מצוות חברתיות ופולחניות . הפסוקים אינם מתארים את כל החגים בשנה – חסרים כאן ראש השנה ויום הכיפורים – אך הם מתארים את החגים המכונים “ רגלים “ . הדגש בפסוקים הוא היסטורי ( חג המצות ) וחקלאי ( חג הקציר וחג האסיף ) , אך בניגוד לפסח שבו הציווי ברור : “ שבעת ימים תאכל מצת “ , לא ברור מה הפסוקים מורים לאדם לעשות ב “ חג הקציר “ .
|
|