|
|
صفحة: 110
מקורות מרכזיים הנלמדים בפרק משנה מסכת ראש השנה , פרק א משנה א ( עמ׳ 193 ) משנה זו פותחת את מסכת ראש השנה שבסדר מועד . הצירוף “ ראש השנה “ מסמן בדרך כלל את החג המוכר לנו בתחילת תשרי , אבל כאן משתקפת המסורת המקראית שבה השנה מתחילה בניסן , כפי שהאל מכריז חגיגית לפני משה : “ החדש הזה לכם ראש חדשים , ראשון הוא לכם לחדשי השנה “ ( שמות , פרק יב פסוק ב ) . בהמשך המקרא ספירת החודשים מתחילה תמיד בניסן , לדוגמה : ויקרא , פרק כג פסוקים ה - מא ; במדבר , פרק ט פסוקים א - ג ; מלכים א , פרק ח פסוק ב ; נחמיה , פרק ח פסוק יד . בימי בית שני , כנראה בהשפעת גלות בבל , ששם ציינו את תחילת השנה בתשרי , גם בישראל ראש חודש תשרי החל לסמן את תחילת השנה . החג המכונה במקרא “ יום תרועה “ או “ האחד לחודש השביעי “ נקרא במשנה “ ראש השנה “ . המשנה הנלמדת כאן מבהירה לאילו עניינים נחשב ראש חודש ניסן לראש השנה , ולאילו עניינים נחשב ראש חודש תשרי לראש השנה . לשני עניינים נוספים – אילנות ומעשר בהמה – נקבע יום אחר כראש השנה . כפי שמוסבר בספר , ימים אלו נקבעו בעיקר לצרכים טכניים – חלוקה בין תוצרי השנה הקודמת לתוצרי השנה הבאה לצורך חישובי מס . המיסים על פירות העץ הם “ תרומות ומעשרות “ המובאים לכוהנים וללוויים . לראש השנה לאילנות יש השלכות דתיות - משפטיות נוספות שלא הזכרנו בספר , והבולטת בהן היא מצוות “ עורלה “ . לפי התורה , פירות העץ אינם נאכלים בשלוש השנים הראשונות מאז נטיעתו . ומכיוון שפירות גדלים לפי עונות ולא לפי הזמן שניטעו בו , ואי אפשר לזכור את התאריך המדויק שבו ניטע העץ , קבעו חז “ ל מועד מקובל שבו פגה תקופת העורלה . המועד נקבע בחורף , מכיוון שפירות ארץ ישראל ( גפן , תאנה , רימון , זית , שקד , תמר ) מבשילים באביב , בקיץ ובסתיו , כך שהחורף חוצץ בין העונות . במקרים כאלה לא די בעונת השנה ויש צורך ביום מפריד ברור , שימנע כל ויכוח אם פרי מסוים שייך לשנה הקודמת או לשנה הבאה . אפשר להמחיש זאת על ידי תשלומי מס היום : מדינת ישראל עורכת חישוב מס שנתי , ואם אדם קיבל הכנסה ב - 31 בדצמבר והכנסה נוספת ב - 1 בינואר , שני הסכומים ימוסו בנפרד , בשנות מס עוקבות . המשנה מובאת בספר באופן חסר . לא הכללנו בה את כל הפרטים הנמנים בכל אחד מראשי השנים . אפשר להשלים את המידע בעזרת דף המקורות הנלווה . במשנה מובאת מחלוקת בין בית שמאי ובין בית הלל על המועד לראש השנה לאילנות . מומלץ לקשר זאת לנלמד בשנה שעברה על שני הבתים ( שבילי תרבות לכיתה ז , עמ׳ 33 - 31 ) וכן על תרבות המחלוקת ( עמ׳ . ( 36 - 34 במשנה שלפנינו ( עמ׳ 193 ) ניתן לראות המחשה יפה לכך שהמשנה , שהיא למעשה תוצר של בית הלל , מביאה תמיד את דברי בית שמאי לפני דברי בית הלל , מתוך כבוד וענווה . נראה כי המחלוקת עצמה קשורה להערכה השונה של שני הבתים מהו המועד הניטרלי ביותר בין העונות . ייתכן גם שהעמדות השונות נובעות ממסורות שהתגבשו במקומות שונים בארץ . אפשר להשתעשע במחשבה כיצד היו נשמעים שירי טו בשבט שלנו אילו נפסקה ההלכה כבית שמאי ...
|
|