|
|
صفحة: 75
שאלות על חבלה עצמית ( עמ׳ 117 ) המושג “ חבלה עצמית “ יכול לכלול כמה סוגים של פגיעות : פגיעה הפיכה ( כמו חתך שעשוי להתרפא ) או פגיעה בלתי הפיכה הפוגעת בתפקוד או באסתטיקה ; פציעה , נטילת תרופה מזיקה או התנהגות הפוגעת בבריאות ; פעולה חד פעמית או פעולה מתמשכת שנזקה מצטבר . יש מקום להבחין בין פגיעות תפקודיות ובין פגיעות אסתטיות , התלויות בטעם ובתרבות . למשל : בחברה שבה נהוג לענוד עגילים , פעולה של רציעת האוזן לא תיתפס כחבלה , בעוד שבחברה שנוהגות בה נורמות אחרות הדבר עשוי להיתפס כחבלה . כך או כך , ברור שפגיעה אסתטית חמורה פחות מפגיעה תפקודית . בתפיסה ליברלית מודרנית יש לאדם זכות על גופו ועל כן הוא רשאי , גם אם אין זה מומלץ , להטיל בגופו מומים , וזכותו לעשות פעולות גופניות קבועות שיש להן ערך אסתטי . יש המבקרים גישה זו משני כיוונים : ( 1 ) סיבות דתיות , הרואות בגוף האדם דבר מקודש , ישמשו בסיס להתנגדות לזכותו של האדם לפגוע בגופו . ( 2 ) גישות המבקרות את הגישה הליברלית יטענו כי האדם נתון ללחצים חברתיים ופועל בתוך נורמות חברתיות , ועל כן לעיתים פגיעה עצמית שנעשתה כביכול מתוך בחירה לא נעשתה בשיקול הדעת הראוי . לפי הרב עובדיה יוסף , האיסור על האדם לחבול בעצמו כולל רק פגיעה מזיקה , ומכיוון שניתוחים פלסטיים נועדו לפתור בעיות אסתטיות ולשפר את דימויו העצמי והחברתי , הרי שאינם נחשבים לחבלה . אפשר לטעון שהימנעות מטיפולים ומחיסונים יש בה חבלה – משום שהאדם מזיק ביודעין לבריאותו . מאידך , יש הבדל בין מעשה אקטיבי ובין הימנעות מעשייה , שהרי אנשים הנמנעים מטיפולים ומחיסונים לרוב משוכנעים שהליכים רפואיים אלו יזיקו יותר משיועילו . שאלות על צער ובושה ( עמ׳ 119 ) הקביעה אם יש בכל אחד מהמקרים צער , בושה או שניהם , אינה אובייקטיבית – ועל כן התייחסנו כאן לשיקולים אפשריים לגבי כל אחד מהמקרים : קטיעת רגל בתאונה : ודאי שיש מרכיב של צער על הכאב ועל הפגיעה ביכולת ההליכה , וסביר שהנפגעת תרגיש בושה במצבה החדש . צלקת מסכין : מרכיב הצער קיים בשל הכאב של הדקירה ושל הטיפולים , ומרכיב הבושה נובע מהמשמעויות החברתיות של פנים מצולקות . כאבי גב בעקבות נפילה : מרכיב הצער ברור ומתמשך , אך אם הנפילה עצמה לא הייתה לעיני אנשים או שהאדם אינו פוגש תדיר את מי שראו אותו נופל , הרי שקשה יהיה לדבר על בושה או על פגיעה בכבוד בשל הנפילה . הסרת כובע לאדם אחרי שהסתפר : במקרה זה נראה שהפגיעה היא בעיקר במישור החברתי , ועל כן נכון להתייחס כאן לבושת ולא לצער . השיקול המרכזי הוא אם הפגיעה היא חברתית או עצמית . אפשר להמחיש זאת ללומדים בעזרת חשיבה על אדם הנמצא לבדו באי בודד . מקרים שבהם הפגיעה אינה משמעותית לאדם כזה – לא ייחשבו כ “ בושת “ . שאלות על פסק הדין בעניין הבריכה ( עמ׳ 120 ) לפי השופט , מניעת כניסה לבריכה מהתובעים על רקע השתייכות קבוצתית יוצרת פגיעה בכבודו של האדם ובדימוי העצמי שלו . השופט חושף כאן מנגנון של טראומה , שבו מעשה מהעבר ממשיך להיות נוכח בחייו של אדם במשך שנים רבות ומשפיע על תפיסתו העצמית ועל התנהגותו .
|
|