פרק 9: סוכות

صفحة: 103

יחסית , וכך נוצר מעין שוויון בין בני האדם . נוסף על כך יציאת האדם מביתו מעמידה את בעלותו על הבית כלא מוחלטת , ובעל הבית מושווה רעיונית לאדם עני , חסר נכסים . אפשר להעצים את ממד השוויון בחג הסוכות באופנים רבים , למשל : מתן צדקה לאנשים שאינם יכולים לעמוד בעלויות החג ; יצירת סוכה קהילתית המציעה ארוחות למעוטי יכולת ; ניצול חופשת סוכות לפעילות חברתית למען שכבות הסובלות מאי שוויון ; יצירת מודעות חברתית לאי שוויון בחברה הישראלית על ידי כרזות הנתלות בסוכה או כדומה . ז׳אק דרידה , הכנסת אורחים ( עמ׳ 183 ) כתיבתו של דרידה גבוהה ומאתגרת ולכן דורשת תיווך . בהתאם לרמת השיח בכיתה אפשר לבחור עד כמה להעמיק בדבריו , ואם לחבר אותם רק לרובד הפשוט של אירוח בין בני אדם פרטיים או להעמיק להקשרים של קהילה ומדינה ויחסיהן לזרים המגיעים אליהן . כדאי להתעכב על הביוגרפיה של דרידה : יהודי יליד אלג׳יריה , שנחשב לאחד ההוגים הצרפתים החשובים במאה ה - . 20 דמותו יכולה לסייע בשבירת הדיכוטומיה המקובלת בין מזרח למערב . דרידה ממשיל את האורח למי שנכנס אל תוכו של המארח וגורם לו להתנהג בסיטואציית האירוח התנהגות שונה מהרגיל ; האורח נכנס לתוך המרחב הפרטי של המארח ונעשה שותף חלקי בחייו ; פעמים רבות המארח נדרש לוויתורים בכדי להכיל את האורח . ועם זה , האורח “ תורם “ למארח בכך שהוא מרחיב את ליבו , מעניק לו חברה , מאזין לו , ולעיתים מעניק לו מעין יוקרה חברתית (“ אני אירחתי את ... “) . כשמדברים על הפגיעה כביכול של האורח במארח , חשוב לעשות זאת ברגישות מבלי שהלומדים יקבלו מסר כאילו האירוח הוא פעולה שלילית ומבלי שיבחנו את האירוח בהיבט הכלכלי . ובכל זאת , ניתן להעיר גם על ה “ מחירים “ שמשלם המארח : לעיתים תשומת הלב לאורח באה על חשבון תשומת לב למשפחה ; לעיתים נדרשת סבלנות ; אם מדובר באורח מתרבות אחרת , לעיתים נדרשת הכלה של נורמות אחרות מאלו הנהוגות בבית . משנה , מסכת סוכה , פרק ב משנה ט - קבע וארעי ( עמ׳ 184 ) משנה זו עוסקת בנושא אחד מתוך הנושאים הרבים המעסיקים את המשנה בשני הפרקים הראשונים של מסכת סוכה . המסכת דנה בגודל הסוכה , בחומרים שמהם יש לבנותה , בזמנים שיש לשבת בה ועוד . אפשר לקשר משנה זו לנושא שעסקנו בו עד כה בפרק – זיקת האדם לביתו . האמירה , “ עושה אדם סוכתו קבע וביתו ארעי “ מחזקת את הרעיון שהאדם מתנתק לזמן קצר מביתו ואולי מקבל פרספקטיבה חדשה לגבי בעלותו על הבית . המשנה בעיקרה עוסקת בשאלת ההתנגשות בין החובה לשבת בסוכה ובין תחושת חוסר הנוחות אם יורד גשם ומרטיב את פנים הסוכה . למעשה זו שאלה רחבה יותר : האם המחויבות לחובה דתית , או לכל ערך שאנו מאמינים בו , היא מוחלטת , או שמא יש מצבים שעקב הנסיבות הערך אינו יכול להתקיים ? המשנה כוללת סוגה שעדיין לא פגשנו בספר זה : המשל . בפרקים אחרים בספר ניפגש במשניות המביאות סיפור הבא להמחיש נושא , אך כאן המשנה אינה מביאה סיפור מציאותי . אין זה “ מעשה “ אלא משל , הלקוח מעולמם התרבותי של מחברי המשנה . בחברה היהודית הגבוהה , כמו בכל החברות הסובבות אותה , החזיקו באותם ימים עבדים . היחסים בין עבד לאדון משמשים במקרא ובספרות חז “ ל פעמים רבות כמשל ליחסים בין האדם ובין האל . כאן מתוארת סיטואציה החורגת מהנורמה : העבד בא למזוג מים לאדונו (“ רבו “) , ובמקום להודות לו , האדון שופך את המים בפניו . בעזרת משל מסיטואציה חריגה המשנה מבהירה שהגשם היורד בחג הסוכות , בזמן שהאדם מקיים את מצוות האל ומשרת אותו , נתפס כתגובה חריגה של האל , שיש לה סיבה .

السابق  |  التالي