|
|
صفحة: 70
פרשה זו עוסקת בשני מצבים : ( 1 ) ריב בין אנשים המסתיים בנזק לא קטלני לאחד מהם . ( 2 ) ריב בין אנשים המסתיים בפגיעה באישה בהיריון . המקרה השני הוא הבסיס בפסוקים לעיקרון של חיוב על נזק . במקרא מוטל עונש גופני על הפוגע , מידה כנגד מידה . חז “ ל , ככל הנראה מתוך חשיבה מוסרית , פירשו את הפסוקים אחרת וקבעו שמדובר בתשלום על הנזק ולא בפגיעה גופנית ממש . המקרה הראשון עוסק במפורש בפיצויים – על אובדן הכנסה בזמן שהאדם שכב פצוע (“ שבתו “) ועל עלות הטיפול הרפואי (“ ורפא ירפא “) . בהשראת פרשה זו קבעו התנאים במשנה כי אדם שגרם חבלה לאדם אחר חייב לפצותו על הנזק הקבוע שנגרם (“ נזק “) , על אובדן ההכנסה (“ שבת “) ועל הטיפול הרפואי (“ ריפוי “) . המשנה מוסיפה שני תשלומים שאינם מופיעים במקרא : “ צער “ – המתייחס לכאב הפיזי , ו “ בושת “ – המתייחס לפגיעה החברתית בכבודו של האדם . נציין גם כי יש מקורות שמהם עולה שהתשלום על צער נלמד מהפסוק העוסק בכוויה , ושהתשלום על בושת נלמד מפסוק מספר דברים העוסק בפגיעה במבושיו של אדם . בספר הבאנו את המשנה במקוצר : חלקה הראשון בעמ׳ , 107 וחלקה השני בעמ׳ . 108 המשנה המלאה מפרטת את הדינים לגבי כל אחד מחמשת התשלומים . בספר הבאנו את הפירוט לגבי הבושת בלבד , אך מומלץ לעיין במשנה לפני השיעור , ואפשר להראות בכיתה את המשנה המלאה . כדאי לקרוא עם הלומדים את המשנה כולה ולחשוב על ההבדל בין התשלומים השונים . אפשר להיעזר במקרה הזה : ראובן התרגז על שמעון מפני שרכבו חסם את היציאה מהחניה . בין השניים התפתח ריב קולני . לבסוף הדף ראובן את שמעון , ושמעון נפל , שבר את רגלו ונחבל בראשו . עקב כך נזקק שמעון לטיפול רפואי יקר וממושך , ובסיומו נשאר צולע , וצלקת גדולה נותרה על פניו . לפי המשנה , יצטרך ראובן לפצות את שמעון על הנזק הקבוע ( צליעה ) , על הצער ( הכאב בזמן הפציעה והטיפול ) , על הריפוי ( עלות הטיפול הרפואי ) , על השבת ( אובדן ההכנסה בתקופת ההיעדרות מהעבודה ) ועל הבושת ( הרגשת הבושה שבצליעה קבועה ובצלקת גדולה ובולטת ) . לפני שנראה את ההתייחסות המפורטת של המשנה לנושא , רצוי לתת ללומדים לחשוב בעצמם כיצד אפשר לפצות אדם על בושה שנגרמה לו . אפשר להעלות כיוונים שונים לחישוב הפיצוי : חישוב כמה אדם היה מוכן לשלם בכדי לחסוך מעצמו בושה , קביעת מחיר גבוה כדי להרתיע מביישים עתידיים , הצמדת הפיצוי על בושה לפיצוי על נזק פיזי , חישוב המחירים החברתיים שאדם עלול לשלם על הפגיעה בו ועוד . ניתן לראות את ה “ בושת “ של המשנה כזהה ל “ השפלה “ בשפתנו . ואולם ניתן גם להבחין בין השתיים : השפלה תיתכן גם ללא הקשר חברתי , גם אם האדם המשפיל והאדם המושפל נמצאים לבדם . לעומת זאת , ביוש מתייחס תמיד להיבט נוסף : תדמיתו של הנפגע בעיני החברה הסובבת . אדם שאדם אחר צעק עליו – הושפל . אך אם הוא צעק עליו לעיני אנשים נוספים – הוא גם בויש . בחלקה השני המשנה מפרטת דינים בשלושה היבטים הקשורים לבושת : ( 1 ) הסובייקטיביות של החיוב על בושת . ( 2 ) ביוש אדם שהוא לכאורה נטול בושה . ( 3 ) ביוש ללא מודעות או כוונה . במשפט הראשון המשנה קובעת שהתייחסות החוק למעשים כמביישים תלויה בהקשר חברתי , ושיש לבחון מי האדם שעשה את המעשה ומיהו זה שנפגע . כלל זה משפיע לא רק על עצם הקביעה שהייתה פגיעה , אלא אף על גובה הפיצויים שהפוגע יצטרך לשלם . במשפט השני המשנה למעשה מתווכחת עם עמדה היפותטית , שלפיה ביוש תלוי במודעות הנפגע לנעשה סביבו , ואם כבודו העצמי נחשב בעיניו . לפי גישה זו , שהמשנה שוללת , אדם שאינו מודע לנעשה
|
|