|
|
صفحة: 102
הפער בין התיאור בנחמיה ובין המסופר בספר ויקרא הוא הזדמנות לשוחח על ריבוי הפנים של המסורת . בספר ויקרא נראה שמצוות ארבעת המינים ומצוות סוכות אינן קשורות זו לזו , בעוד שבנחמיה מינים אלו משמשים לבניית הסוכה . בספר נחמיה נזכרים חמישה מינים , שאינם תואמים לגמרי את המינים שבוויקרא . להצעה לבחון את היחסים בין המסורות השונות ( עמ׳ 176 - 175 ) אפשר להתייחס באופנים האלה : . 1 פרשנות : פסוקי נחמיה מפרשים את ספר ויקרא . מכיוון שלא ברור מה פירוש הצו “ ולקחתם “ בוויקרא , הצו מתפרש בספר נחמיה כלקיחה על מנת לבנות את הסוכה . וכן : מכיוון שזהות ארבעת המינים בתורה אינה ברורה , ספר נחמיה מפרש אותם ( ואולי שניים מהמינים הם פרשנויות שונות לאחד המינים שבתורה ) . . 2 שינוי או התפתחות : אף שבתורה כתוב דבר אחד , בנחמיה כתוב דבר אחר שהתאים לסוגי הצמחים שגדלו באותו הזמן בירושלים , וכך נמצא הפתרון כיצד לבנות סוכות במקום . . 3 טעות : אף שבתורה כתוב דבר אחד , העם המתואר בספר נחמיה עשה דבר אחר , כפי הנראה מתוך חוסר הבנה . . 4 מסורת : אולי הייתה מסורת אחרת , בכתב או על פה , שונה מזו שבתורה , והעם פעל לפיה ולא לפי הכתוב המדויק בתורה . לחלופין , אולי בספר התורה שלהם היה כתוב משהו אחר ממה שמופיע בספר התורה שלנו . אפשר לדון באפשרויות השונות ולבחון אילו מהן מתאימות למקרה שלנו . ניתן להפליג מכאן לדיונים עקרוניים על המסורת ועל דרך התפתחותה . למשל : אפשר לבקש מהלומדים לספר על דרכים שונות שמקיימים אצלם מסורות וטקסים ולחשוב כיצד הדבר התפתח . הפרק המלא בספר נחמיה מתאר כינוס של אנשי ירושלים . מעניין לראות שהספר חוזר ומדגיש שההשתתפות הייתה של גברים ושל נשים . כדאי להעלות נקודה זו בכיתה . אפשר להדגים את הסצנה באמצעות התבוננות בתחריט של גוסטב דורה המובא בעמ ' . 175 פילון האלכסנדרוני , על החוקים לפרטיהם - והרמב “ ם , מורה נבוכים ( עמ׳ 178 ) שני המקורות נכתבו במרחק של יותר מאלף שנים זה מזה , אבל יש ביניהם קשר . פילון והרמב “ ם שאבו לא רק מהמסורת היהודית , אלא גם , כל אחד בדרכו , מהפילוסופיה היוונית . פילון כתב ביוונית , שפת התרבות בזמנו ( המאה ה - 1 לספירה ) - והרמב “ ם בערבית , שפת התרבות בזמנו ( המאה ה - . ( 12 שניהם מציעים מבט חינוכי - חברתי על בניית הסוכה ועוסקים לא רק בסמליות ההיסטורית שלה אלא גם במה שהיא יכולה לסמל עבורנו . פילון מדגיש את השוויון בשני מובנים : ( 1 ) שוויון אורך היום והלילה בעונת הסתיו , שבה נחגג החג . ( 2 ) שוויון חברתי . הרמב “ ם מדגיש את חשיבות בניית הסוכה בכך שאדם יזכור להודות לאל על המצב שבו הוא שרוי . שניהם מייחסים חשיבות להיזכרות בימים הרעים גם כשהמצב משתפר . אפשר לצאת מכאן לדיון על הערך של זכירת זמנים או מקרים קשים בימים הטובים , ולעודד את הלומדים להביא דוגמאות משלהם בעניין זה . פילון והרמב “ ם אומנם מציעים נימוקים חדשים למצוות הישיבה בסוכה : הישיבה בסוכה קשורה לסוכות שבהן ישבו בני ישראל במדבר , אך לא כדי שנזכור את האירוע ההיסטורי עצמו , אלא כדי לחנך את האדם להתבונן בימי הטובה אל הימים הטובים פחות שידע קודם לכן - מתוך רגשי תודה . משום כך שני הוגים אלו תופסים את השהייה בסוכה כירידה ברמת החיים , ובמונחים בני זמננו היינו מקבילים ימים אלו ליציאה לקמפינג , למשל , שיש בה גם הנאה אך אחריה המגורים בבית נדמים כמרווחים יותר . פילון מדגיש זאת לא רק כערך חינוכי עבור האדם עצמו אלא גם כערך חברתי : בשבוע זה כולם מסתפקים ברמת חיים נמוכה
|
|