|
|
صفحة: 144
המשיכו לקרוא את הסיפור : לא עבר זמן רב והרשע חזר לשבת בבית בראש ההר , ליד הנחל . שוב עצר הרשע את המים ולא נתן להם לזרום למטה , לחצר של האיכר . שוב התייבשו העצים ולא נתנו פירות . 30 יום אחד עמד האיכר בין העצים היבשים , נזכר בימים הטובים שבהם עזר לו האריה , והתגעגע אליו מאוד . פתאום ראה את האריה יוצא מהיער . רץ האיכר לאריה ואמר לו : " אני כל כך שמח לראות אותך . כל כך גדלת . " ובקול שקט אמר גם : " מה שלומך , חבר שלי ? התגעגעתי אליך מאוד . " 35 " היו לי ימים קשים , " סיפר האריה לאיכר , " אריה גדול יותר פּ צע אותי והיה לי פּ צע גדול בגב . " התקרב האיכר אל האריה , ליטף את הגב שלו ואמר : " אני לא מרגיש שום דבר בגב שלך , הפצע נעלם לגמרי ... " הסתכל האריה בעיניים של האיכר ואמר : " אתה צודק . הפצע שפצע אותי האריה הגדול 40 כבר נעלם ולא נשאר סימן . אבל הדרך שבה אתה התנהגת פצעה אותי בלב , והפצע הזה , מהמילים המעליב וֹ ת שאמרת לי , עדיין קיים . " הוריד האיכר את הראש ואמר לאריה : " אני מתנצל שפגעתי בך . בבקשה ממך , אריה יקר , סלח לי על המילים שאמרתי לך . אני מבקש שתסלח לי ונחזור להיות חברים טובים . " על פי : יעל זהבי ומירי ורון ( עיבוד ) , מרקם ספורים מהרי קוקז , 2003 איור : אודי טאוב
|
|