|
|
صفحة: 169
איך לא נע שׂ יתי כּ נר מפורסם | יהואש ביבר יום אחד אמרו לנו שתבוא תזמ וֹ רת ותנגן בקיבוץ שלנו . במודעה שעל לוח המודעות היה כתוב שהכלים בתזמורת יהיו צ ' ל וֹ , וי וֹ לה ושני כינורות . בפעם הראשונה תגיע אלינו תזמורת ! בערב הק וֹ נצרט באו לשמוע את התזמורת כל חברי הקיבוץ , קטנים וגדולים . אני ישבתי באחת השורות הראשונות . סקרן אותי לראות בפעם הראשונה בחיים שלי נגנים שמנגנים על במה . בהתחלת הקונצרט השתעממתי . ולא רק אני . לאט - לאט אנשים התחילו לדבר ולצחוק . נגני התזמורת שמו לב לכך , אבל המשיכו לנגן , כאילו הם לא שומעים את הרעש . ראיתי שאחד מנגני הכינור נותן ה וֹ רא וֹ ת לשאר חברי התזמורת . היום אני יודע שזה היה נגן הכינור הראשון , ה״מנהיג״ של התזמורת . לפעמים הוא הדריך את ארבעת הנגנים וניצח על הנגינה שלהם , ולפעמים ניגן לבד . פתאום הוא הוריד את הקשת מעל הכינור וסימן לחברי התזמורת להפסיק לנגן . כל האנשים בקהל הפסיקו לצחוק . הכנר הראשון קם ואמר : " חברים יקרים , אני רוצה לנגן לכם קונצרט לכינור . " הוא אמר את שמו של המלחין , שם את הכינור על ה כּ תף שלו , עצם את העיניים והתחיל לנגן . המוזיקה מילאה את אוויר הקיץ החם . הצלילים היו נקיים כל כך ועמ וּ קים , עצובים ומלאים בקסם . רציתי לבכות . ופתאום כולם היו שקטים , שמעו רק את נגינת הכינור . הכנר סיים לנגן וכולם שתקו , ואז התחילו למחוא כפיים בּ התלהב וּ ת . אני קמתי ורצתי אל העצים הרחוקים והתיישבתי על האדמה . רציתי להיות לבד עם הצלילים היפים שנשארו לי בלב . חיכיתי עד שהקונצרט יסתיים והלכתי אל החדר של הנגנים . רציתי להיות קרוב לכינור שהוציא צלילים נהדרים כאלה . בחדר היה אור , ודרך החלון ראיתי את הנגן הראשי יושב לבד . דפקתי על הדלת ופתחתי אותה בלי לחכות לתשובה . הכנר לא כעס כשנכנסתי . הוא רק הסתכל עליי . " אני רוצה לנגן בכינור , " אמרתי .
|
|