|
|
صفحة: 29
ומותר לנו לעשות את זה לבד , בלי מבוגרים , בתנאי שאנחנו לא מתרחקים יותר מדיי . אני נוסעת לבר בחופשים , ואנחנו מבלות כמה ימים ביחד . זה ממש כיף ! אבל אחרי כמה ימים אני תמיד שמחה לחזור הביתה , להרצליה . אני לא חושבת שהייתי רוצה לגור בחוות בודדים , ואני לא יודעת מה הייתי עושה אם ההורים שלי היו מחליטים לעבור למין מקום כזה . זה באמת מקום בודד , משפחה אחת שגרה לבדה ... מה עושים בלי החברים מהבניין ומהשכונה ? מה עושים כשמתחשק לאכול פיצה או סתם להסתובב בעיר ? ותנועת הנוער , והמתנ " ס , והקניון ? בנגבא כל כך שקט , שלפעמים אני מתגעגעת לבכי של התינוק של השכנים ולצעקות של הבנים שמשחקים כדורגל במגרש ליד הבניין שלנו . הרעש היחיד ששומעים בנגבא הוא הרוח ששורקת בין הגבעות ... מה שמצחיק הוא שׁבּ ָר מרגישה בדיוק אותו הדבר , אבל הפוך . היא אוהבת לבקר אותי בהרצליה , אבל אחרי כמה ימים היא מרגישה שרועש לה מדיי וצפוף לה מדיי , והיא רוצה כבר לחזור לבית שלה בחווה . אבא שלי אומר שטוב שיש אנשים שונים , שכל אחד מהם אוהב דברים אחרים , וכמה משעמם היה אם כולם היו מעדיפים את אותם הדברים . אבל אני חושבת שרוב האנשים מעדיפים לגור ביישוב שחיים בו אנשים רבים , משפחות , ילדים . עובדה שרוב האנשים לא גרים בחוות בודדים ... מה אתם אומרים ?
|
|