|
|
صفحة: 31
" חיות לא צריכות להיות כלואות בכלובים , זה לא הוגן ! " אמרה נעמי . " אבל הן לא יכולות להתרוצץ ככה סתם בבית . הן קטנות . מישהו יכול לדרוך עליהן . והן יכולות לברוח החוצה ואז הן יכולות למות , כי לא יהיה מי שיאכיל אותן . " " נכון . בגלל זה לא צריכים בכלל לגדל חיות כאלה , " פּ ָסק ָה נעמי . " חיות צריכות להיות חופשיות , להסתובב בחוץ ולעשות מה שמתחשק להן ... " " אבל בעיר זה בלתי אפשרי . גם כלבים לא יכולים להסתובב חופשי ... " " אז לא צריכים לגדל חיות בעיר ! העיר זה לא מקום לחיות , " אמרה נעמי . מאז השיחה הזאת עם נעמי , כבר לא היה לי כיף עם העכברות . כשניגשתי לשחק איתן או לתת להן מים , ראיתי רק את הסורגים של הכלוב והרגשתי כאילו אני עובדת בבית סוהר . ביקשתי מאימא למסור אותן . אמרתי לה שבסוף היא צדקה , שנמאס לי מהן ואין לי כוח לטפל בהן יותר . אימא לא הבינה מה קרה . הרי הייתי כל כך מסורה והוכחתי שאני מסוגלת לטפל בחיות כמו שצריך ... אבל היא לא התווכחה . אני חושבת שבתוך לבּ ָה הוּקל לה . היא גם לא אהבה את הריח שלהן . הבאנו אותן לקיבוץ של נעמי . שם יש פינת חי גדולה , והן יכולות להתרוצץ בה . הלכתי לבקר אותן שם פעם אחת . הן התרוצצו להן באזור שלהן בפינת החי . גם שם הן לא היו חופשיות לגמרי . האזור שלהן היה מגודר בגדר צפופה . אבל אין ספק שהיה להן שם מרחב הרבה יותר גדול . מדי פעם ילדים באים להסתכל עליהן , אבל מצד שני שם הן לא שייכות לאף אחד . שם לא משחקים אתן ולא מלטפים אותן כל יום במשך שעות כמו שאני עשיתי . אני מקווה שעכשיו הן יותר מאושרות ...
|
|