6 לילי ואני

صفحة: 226

במסדרון דלקו האורות והיה בו שקט לא נעים . ירדתי במדרגות לקומה של מסדרון - رواق הקבלה . הפקידה שנתנה לנו את המפתחות אתמול , התחלפה בפקיד זקן עם ש ׂפם לבן , שנחר בפה פתוח בלי לקלקל את השקט . הטלוויזיה דלקה בפינה בלי קול , כאילו כל המלון כיבה את הקולות , ואז ראיתי את לילי יושבת בפינה ומביטה בחלון . בחוץ ירד גשם . בקיץ . באמצע הטיול . גשם . בלי סוף . באותו הרגע הרגשתי ש ... זה הסוף ! לא מספיק השותקת הזאת ואימא שלה , היום גם יהיה יום של מ וּ זיאונים . כי מה כבר אפשר לעשות כשאנחנו בטיול כיף באיטליה ויורד גשם באמצע הקיץ ? רק מוזיאונים . ואז הבחנתי בפרט חשוב שלא ראיתי קודם . על השולחן בקבלה , ליד הפקיד שישן הייתה המחברת ה " נורא סודית " של לילי . כאילו מישהו ש ׂם אותה שם במיוחד כדי שאני אציץ לתוכה . הפית וּ י היה גדול מדי . פית וּ י - إغراء פתחתי את המחברת . במחברת לא היו מילים . רק ציורים . וזה הפתיע אותי מאוד . התחלתי לדפדף במחברת לאט - לאט . וכל דף שעברתי היה יותר מוזר מהקודם . אבל גם יותר מצחיק . אלה היו קריקט וּ רות . בדף הראשון היה ציור של אבא שלי ושל אימא של לילי הולכים על מסלול ואני ולילי קשורות ברצ וּ עות כמו כלבים . זה היה מע ֲליב אבל גם מצחיק . לילי ציירה אותי בצורת כלבת פ וּ דל מתולתלת ואת עצמה בצורת כלבת ר וּ ח . עם השערות הישרות שלה והרגליים הדקות היא באמת דמתה לכלבת רוח . לציור היה גם שם : “ לטיול יצאנו ” . מצא חן בעיניי שהיא הכניסה גם את הקריקטורה של עצמה לציור ולא עשתה מעצמה יותר יפה ממה שהיא באמת . שם הציור " ל ַט ִי וּ ל י ָצ ָאנ וּ " לקוח מתוך שיר מפורסם של נ ָע ֳמ ִי ש ֶמ ֶר . השיר נקרא " הטיול הקטן " , והמשפט הראשון בשיר הוא : " ל ַט ִי וּ ל ָ יצ ָאנ וּ , כ ַּ ל ָנ ִית מ ָצ ָאנ וּ " . בציור בדף הבא היינו מצוירות כמו שני חמורים שעל גבם הר של קופסאות ושקיות . כל המתנות שקנו לנו . זה נורא הפתיע אותי שלילי ידעה לצייר בדיוק מה שגם אני הרגשתי . סתם קיבלנו מתנות . ולציור הזה קראה לילי : “ מתנות מצאנו ” . הציור השלישי היה ממש מצחיק . אני ולילי קשורות יחד באזיקים וההורים מאחורינו , כמו זוג שוטרים . הכותרת של הציור הייתה : “ חסר לכן שלא תהיו חברות ! ” זה היה הרגע הראשון שהבנתי שלשותקת הזאת היה שכל בראש הג ’ ינג ’ י שלה . אזיקים - أصفاد אחר כך היו כמה ציורים של נוף . ואז הסתכל אליי מתוך המחברת פקיד הקבלה עם השפם . הפה המצויר שלו היה פתוח ומעליו ריחפו בלונים . בתוך כל בלון היה ציור קטנטן של זב וּ ב מחזיק פנס . כאילו כל הזבובים מחכים להיכנס לפה שלו ולחקור את שיני הזהב שלו . זב וּ ב - ذبابة

السابق  |  التالي