|
|
صفحة: 169
הבחירה של לאה גולדברג ליצור בשפה העברית , והרצון לעלות לארץ ישראל , שהחל להתגבש בקרבה , הם תוצאה של לימודיה בגימנסיה העברית , שבה ניתן ביטוי לשאיפה לתחייתו של עם ישראל בארץ ישראל , לצד הקניית השכלה כללית אירופית . הנה מה שכתבה על כך ביומנה : 3 . 3 . 1925 ( גיל 13 ) אני רוצה להיות חלוצה [ . [ ... כל שיר עברי חדש - חג בשבילי , חג וביחד עם זה גם צער , [ . [ ... אני מצטערת שאיני יכולה להיות עם אלו שיוצרים את השירים , ובאותה ארץ שהם יוצרים . איני רוצה כבר כלל למוסקבה , איני רוצה לשום מקום – אני רוצה אל הארץ . 19 . 8 . 1925 ( גיל 14 ) [ ... ] בארץ אני עוד מאמינה , אבל בעברית ... איני יודעת . [ ... ] קודם היה לי ברור שצריכה להיות שפה עברית , וחסל ! נדמה לי כי ידעתי מדוע . ועתה הנה שכחתי . לי נדמה משונה ומוזר . אני איני מבינה למה ולמי זה נחוץ שעם שלם ידבר בשפה שאינו יודע אותה , שקשה לו להתלמד , שלא בה הוא חושב . אבל איני בטוחה בזה . איני יודעת שום דבר . [ ... ] 21 . 10 . 1927 ( גיל 16 ) לי נדמה שיש לי איזה דבר בעתיד . איזה שביב . איזה מגדלור שישר אליו מועדים פני . זוהי היצירה העברית . [ ... ] מתוך : יומני לאה גולדברג , עמ ' 109 , 68 - 67 , 52 לגבי מי שגדל וחי במדינת ישראל כיום , הכתיבה והדיבור בעברית נתפסים כמובנים מאליהם . אולם חשוב לדעת שהבחירה בעברית כלל לא הייתה מובנת מאליה ללאה גולדברג , שגדלה וחיה בארץ אחרת ובתקופה אחרת . בקטעים מתוך יומנה אפשר לזהות רגעים של תחושת שליחות אמתית ורצון להיות מעורבת בתחיית השפה והספרות העברית , לצד רגעים של פקפוק בעצמה ובמעמד השפה . שלושת הקטעים שקראתם למעלה מבטאים את התחושות הסותרות שהתקיימו אצל לאה גולדברג . הידעתם ? תחיית השפה והספרות העברית מאז יצא עם ישראל לגלות , לאחר חורבן בית שני , השפה העברית פסקה מלהיות לשון דיבור , לשון שמדברים בה יום - יום . העברית המשיכה לשמש לשון קודש , ולאורך הדורות היו גם כותבים יהודים שבחרו לכתוב בשפה זו . ואולם רק בארץ ישראל החל , בסוף המאה ה - , 19 תהליך לא פשוט להפיכתה של העברית ללשון הדיבור . תהליך זה הוביל לפריחה גם בכתיבה בעברית . רבים רואים בהחייאת השפה העברית מעשה חלוצי לא פחות מהקמת יישובים בארץ ישראל . . 1 בקטע הראשון כותבת לאה גולדברג : " אני רוצה להיות חלוצה . " על פי המילון ( ״רב מילים״ ) , " חלוץ " הוא : ראשון במעשה חשוב או בפעולה קשה ונועזת ; מי שעשה משהו לראשונה ואחרים הולכים בעקבותיו . כינוי למי שעלה לארץ לפני קום המדינה ממניעים ציוניים - לאומיים על מנת להשתתף בבניינה ולהקים בה חברה חדשה בדרך ההתיישבות החקלאית . מדוע , לדעתכם , חשבה לאה גולדברג שלכתוב בעברית משמעו להיות חלוצה ? האם גם אתם חושבים שבשנת 1925 הכתיבה בעברית הייתה מעשה חלוצי ? ( בתשובתכם התבססו גם על טקסט ההרחבה המופיע בתחתית העמוד . ) . 2 בקטע השני לאה גולדברג מבטאת ספק בחשיבות הכתיבה בעברית . כיצד היא מסבירה את הספק שהתעורר בקרבה ? . 3 בקטע השלישי לאה גולדברג כותבת שהיצירה העברית היא כמו מגדלור . א . כיצד נראה מגדלור ? ומהו תפקידו ? ב . במה דומה היצירה העברית למגדלור , על פי דבריה של גולדברג ?
|
|