|
|
صفحة: 141
בדרשה הבאה , שמתלווה אליה סיפור , הבן איש חי ממשיך לעסוק במצוות הצדקה . הוא משתמש בסיפור כמשל כדי ללמד על מצוות הצדקה : המצווה לתת לנזקקים סיוע ועזרה , כלכליים או פיזיים , ובמקרה שלפנינו - עזרה כספית . בתחילת דבריו הבן איש חי מצטט מהתורה פסוק המצווה להלוות לעני כסף - מצווה שנחשבת גם היא לצדקה : " אם כסף תלוה את עמי את העני עמך [ [" ... ( שמות כב , כד ) בתוך הציווי לתת הלוואה לעני , הבן איש חי מדבר על המצווה לתת מבלי רצון לקבל את הכסף בחזרה , והוא מדגיש את מצוות מתן הצדקה . בכך אולי הוא רומז להלוואה שאינה גורמת לעני להיות נתמך ונזקק אלא מחייבת אותו לפעול ולעבוד , כדי שיוכל להחזיר את ההלוואות ולהסתדר בכוחות עצמו ביום מן הימים ? " אם כסף תלוה את עמי את העני עמך [ [" ... ( שמות כב , כד ) . [ ... ] אחד שאל את בנו , שהיה נער פיקח : בביתנו ירדו עשרה עופות וחנו על הגג , ויבואו ארבעה ציידים ויירו עליהם בקנה השריפה וימותו ארבעה מהם . הגד נא לי , כמה נשארו על הגג ? ויאמר הנער : ארבעה . אמר לו אביו : טעית בחשבון , שאם תסיר מן העשרה ארבעה נשאר ששה . אמר לו הנער : מאחר שמתו הארבעה בקנה השריפה , מוכרח שיצא קול גדול והששה עפו וברחו תיכף מחמת הקול והלכו להם , ולא נשארו על הגג אלא רק אותם הארבעה שמתו , כי אלו , כל קולות שבעולם לא יזיזום ממקומן , והן הן הנשארים על הגג . ויאמר האב : צדקת בני , כדבריך . וכן העניין כאן בצדקה . שנותן האדם ממונו לצדקה , ובהשקפה הראשונה נדמה לו שאותו הממון שנתן לצדקה אבד ויצא מאוצרו , ונחשב לו זה הממון כמו מת , ואין הנאה מן המת ולא ישוב אליו . וממון הנשאר באוצרו , נחשב אצל בעליו חי כי הוא בידו וברשותו , כאשר אמר האב בתחילה לבנו כי הששה הם הנשארים מחמת שלא מתו . אבל באמת אינו . אלא צדקו דברי הנער שהששה פרחו ונסו ויצאו מרשות בעל הבית , ולא נשארו לו בביתו אלא רק אותם הארבעה דודאי וברור שהוא יאכל אותם ולא ינוסו מאיתו , ולא יצאו מרשותו . כן האמת הוא אצל ממון הניתן לצדקה , שהאדם חושב אותו כמת . אדרבא - זה הממון בטוח בו שיהיה שלו , [ ... ] ושאר הממון שיש באוצרו , הוא עלול לעוף ולצאת מידו . [ ... ] וזהו שכתוב " אם כסף תלוה את עמי" - הוא ממון שתעשה בו מצות גמילות חסדים , וגם עוד כסף אשר תתן את העני שהוא בתורת צדקה , ולא יצא מרשותך , ולא יעוף מידך , מה שאין כן שאר הכסף הנשאר באוצרך - אין זה עמך , כי עשה יעשה לו כנפיים לעוף ולצאת מידך , והיה לאחרים . מעובד לפי : עוד יוסף חי , דרושים , פרשת משפטים , עמ ' 336 - 335 פיקח – נבון , מבין דבר מתוך דבר . ויירו – ירו עליהם . בקנה השריפה – ברובה . מחמת הקול – בשל , בגלל , הקול . ממונו – כספו . ובהשקפה הראשונה – במבט ראשון . דודאי – שוודאי . אדרבא – נהפוך הוא . הרמב " ם , בספרו " משנה תורה " , כתב שהמעלה הגבוהה ביותר של נתינת צדקה היא במתן הלוואה לעני . מדוע , לדעתכם ? אילו הייתם צריכים להכניס את השאלה של האב לאחד השיעורים שאתם לומדים בבית הספר - לאיזה שיעור הייתם מכניסים את השאלה ? כיצד היה המורה מקבל , לדעתכם , את התשובה של הבן ? מדוע ?
|
|