|
|
صفحة: 51
נפסל מאכילת כּ לב מזון שאינו ראוי לאכילה בצורה החלטית . ויש לכך משמעות הלכתית , לדגמה : חמץ שנפסל מאכילת כלב , מתר להחזיקו בבית בפסח . ספק א . כאשר ההלכה לא הגיעה להכרעה ברורה . לדגמה : יש ספק לגבי ברכתו של הארז . לכן ירא שמים יאכל ארז בסעודה שיש ב הּ פת . ב . כאשר מקים המצוה לא בטוח אם קים את המצוה . לדגמה : לאדם יש ספק אם ספר ספירת העמר . על דעת ... מתוך כונה . כשאדם עו שׂ ה דּ בר ' על דּ עת ' – כלומר הוא מתכון שה דּ בר שעו שׂ ה יחשב למשמעות מסימת . ראו גם : ' כונה ' . על ידי הדחק א . אינו ראוי לאכילה אלא על ידי ה דּ חק : מאכל שרב האנשים אינם אוכלים בדרך כלל מכיון שהוא מאוס או שאינו נחשב כמאכל בעיניהם , אלא שלפעמים בשעת ה דּ חק ( כשאין בררה , כגון שאין לו אוכל אחר ) אוכלים אותו . ב . אינו ראוי לאכילה אפלו על ידי ה דּ חק : דּ ברים שלא אוכלים אותם לעולם , גם במ צּ בים שאין אכל רגיל הראוי למאכל . הב דּ ל זה קובע לענין טלטול בשבת , שאם דּ בר מסים נאכל על ידי ה דּ חק , מתר לטלטלו בשבת , אך אם אינו נאכל בשום אפן ( כגון מאכלים שאין אפשרות לאכלם חיים , רק כשהם מב שּׁ לים ) – אסור לטלטלם בשבת . פ קּוּ ח נפ שׁ כל דּ בר ה קּ שור לסכנת חיים נקרא ' פ קּ וח נפש ' . כאשר יש חשש לפ קּ וח נפש , הקלו חכמים גם באסורים חמורים . חכמים למדו זאת מהפסוק : ' ושמרתם את ח קּ תי ואת משפטי אשר יע שׂ ה אתם האדם וחי בּ הם אני ה '' ( ויקרא יח , ה ) – ודרשו שהתורה מצוה ' וחי בּ הם – ולא שימות בהם ' , כלומר שהתורה מצוה עלינו לע שׂ ות את המצוות כדי שנחיה על ידי קיומן , אך לא שנמות בגללן . ראו גם ' סכנה , מ שּׁ ום סכנה ' . צרך גּ דול דּ בר הנחוץ לאדם מאוד , עד שחכמים התירו להקל באסורים מסימים כדי למלא צרך זה . לדגמה : מתר ב ' תשעת הימים ' לתת בגד לתופרת גויה , שתכין אותו לצרך חתנה המתקימת מיד לאחר תשעה באב .
|
|