|
|
صفحة: 65
כללים בהלכה אין מעבירין על ה מּ צוות כאשר מז דּ מנת לאדם מצוה שהוא חיב לע שׂ ות הּ , עליו לע שׂ ות הּ מיד גם אם היה בדרך למצוה אחרת , כי אין ' מעבירין ' ( מדלגים ) על המצוה . לדגמה : אדם שפתח את נרתיק ה טּ לית והתפלין , ובטעות הוציא את התפלין לפני שהתע טּ ף ב טּ לית ( אף שההלכה היא כי יש להק דּ ים את ה טּ לית לתפלין ) – אין לעזב את התפלין אלא להניח אותן תחלה . וראו גם : ' מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה ' . אין מערבין שׂ מחה בּשׂ מחה כאשר חיבים במצוה מסימת שיש ב הּ גם שׂ מחה , אסור לצרף באותו ה זּ מן מצוה אחרת שיש ב הּ גם חיוב שׂ מחה , וזאת כדי לתת מקום חשוב לכל שׂ מחה בפני עצמ הּ . לדגמה : בימים טובים שיש בהם חיוב של שׂ מחה , אסור לערב מצוה נוספת כנ שּׂ ואין שיש ב הּ חובת שׂ מחה . אלא יש לקים כל מצוה עם שׂ מחת הּ בנפרד . הואיל ואתעבד בּהּ חדא מצוה , לתעבד בּהּ מצוה אחריתא הואיל ונע שׂ תה בו מצוה אחת , תע שׂ ה בו מצוה נוספת . לדגמה : פת שהשתמשו ב הּ למצות ' ערוב ' , כדאי לע שׂ ות ב הּ מצוה נוספת ולברך עליה ברכת ' המוציא ' בסעודת שבת . חי נו שׂ א את עצמו מי שיכול ללכת בכחות עצמו . בשבת יש אסור חמור לטלטל מ שּׂ א מחוץ לבית , כאשר אין ' ערוב ' כהלכה . אך אם מטלטלים אדם חי היכול ללכת בכחות עצמו , האסור קל יותר ולפעמים אף מתר , מ שּׁ ום ש ' חי נו שׂ א את עצמו' – האדם הנ שּׂ א נו שׂ א בעצם את עצמו , ולכן אין הוא נחשב כ ' מ שּׂ א ' וטלטול של מי שנו שׂ א אותו . תּ וך כּ די ד בּוּ ר , אחר כּ די ד בּוּ ר מ דּ ת זמן שב הּ אפשר לחזר למקום ש טּ עה בתפלה או בברכה ולת קּ ן ( אם עוד לא המשיך הלאה ) . מ דּ ת ה זּ מן נקבעה לפי ה זּ מן ה דּ רוש כדי לומר את המלים ' שלום עליך רבי ' . ' אחר כדי דּ בור ' – כשעבר זמן זה אינו יכול לחזר ולת קּ ן . ראו : ' כדי שאלת שלום תלמיד לרב . '
|
|