|
|
صفحة: 40
דר שׁ ת חכמים חכמים דּ רשו ופרשו את התורה והסיקו ממנה דּ ינים והלכות ( מדרש הלכה ) , או שהרחיבו את המספר בתמצית בתורה ( מדרש אגדה ) . לדרשות חכמים יש כמה שיטות . לפעמים הן מתבססות על מלה מסימת המופיעה בכמה מקומות , לפעמים על כפילות , וכ דּ ומה . לדגמה בפסוק : ' אם תשיב מ שּׁ בת רגלך ע שׂ ות חפצך ביום קדשי וקראת ל שּׁ בת ענג לקדוש ה ' מכבד וכבדתו מע שׂ ות דּ רכיך ממצוא חפצך ודבר דּ בר ' ( ישעיה נח , יג ) – דר שׁוּ חכמים את המלים : ' וד בּ ר דבר ' – שלא יהא ה דּ בור בשבת כ דּ בור ביום חל , אלא ימנע בשבת מ דּ בור בעניני מ קּ ח וממכר וחשבונות . הלכה למ שׁ ה מ סּ יני דּ בר הלכה ש קּ בל משה רבנו מה קּ דוש ברוך הוא , אך לא נכתב במפרש בתורה והוא עבר בעל פה מ דּ ור לדור . לדגמה : צורת התפלין וצבע הרצועות הם ' הלכה למשה מסיני ' . חרם ה קּ דמונים מע שׂ ים בעם י שׂ ראל שהביאו לתוצאות רעות וחכמים גזרו שאסור לע שׂ ותם . לדגמה : מי שהוציא שם רע על אדם שנפטר , עובר בזה על חרם ה קּ דמונים שגזרו שלא להוציא שם רע על המת . מדאוריתא ראו : ' דּ אוריתא , דּ רבנן ' . וכן : ' אסור ' . מן ה תּ ורה ראו : ' דּ אוריתא , דּ רבנן ' . מנהג דּ בר ש קּ הלה במקום מסים קבלה על עצמ הּ לקים או שלא לקים , והתקבל במשך ה דּ ורות אף על פי שאינו חובה מ צּ ד ה דּ ין . לדגמה : בפסח נהגו יהודי קהלות אשכנז שלא לאכל קטניות . מנהג , ה מּ נהג להקל ראו : ' מנהג ' . מנהג ה מּ דינה חכמים קבעו כללים עסקיים הנוגעים למ קּ ח וממכר בין בני אדם , שבהם יש לנהג לפי מנהג המדינה – המנהג הרווח באותו מקום . מנהג ה מּ קום מנהג שנהגו אנשי מקום מסים ואדם שבא לגור שם בקביעות חיב לנהג כמותם .
|
|