|
|
صفحة: 65
שלושה קטעים מתוך " הגדת יתיאת אתיופיה" . 1 לפניכם שלושה קטעים מתוך הספר הגדת יציאת אתיופיה : הנה קם עם ומתחיל ללכת - ילדים כותבים את קורות מסעם מאתיופיה דרך סודאן לירושלים בעריכת יובל ארנון – אוחנה . קראו את הקטעים . עמוק אל תוך הלילה , החלה הצעידה . שלום לך כפרי , שלום לך מחוז ילדותי , שלום לך עולם , אותך ראיתי מאז שעמדתי על דעתי . אני לא בוגדת בכם , אני רק הולכת לארץ אבותי , לארץ החלומות , אתגעגע אליכם . אזכר בכם , אפילו באהבה ... ואני צועדת עם כולם . בראש הטור הולך מורה דרך . החושך היה מוחלט . בשקט בשקט צועדים . אין להשמיע קול . גם התינוקות היו חייבים לכלוא את בכיים . למען כולנו , למען ארץ ישראל , למען ירושלים . ( אושרה דסלה , עמ ' 19 ) באותו זמן החלו סיפורים שהרבה אנשים הולכים לירושלים , דבר שהיה חלום רחוק . ׳כל הימים אדם חולם וכשמתגשם החלום הוא לא מאמין ואז הוא מתחיל שוב לחלום׳ . אחזה הילדה בידיה של האם וחשבה לעצמה : ׳הולכים לירושלים . כולם הולכים לשם ועכשיו גם אנחנו . הולכים לירושלים שהכל זהב בה . גם העפר , גם האבנים . ותמיד יש קשת והילה של זהב מעל שמיה׳ . לא חשוב שעוזבים את הבית . הרי הולכים למקום יותר טוב , ובעצם למקום הכי טוב בעולם . עכשיו מבינה הילדה לאן הלכו בני הדודים . עכשיו היא מבינה למה אמא מוכרת את כל הדברים שבבית מבלי שהשכנים יחשדו . ולמה היא צריכה להיפרד מהאנשים הקרובים אליה מאוד . רק מסבא לא נפרדים משום שאסור שידע שאנחנו הולכים לירושלים . הוא חושב שזו לא הדרך להגיע לירושלים , ושכאשר יבוא הזמן הנכון יבואו לקחת אותנו מהבית . על אחת כמה וכמה הוא לא יסכים שבתו תלך עם שתי הבנות הקטנות בדרך כה קשה . אז לא נפרדים מסבא . המטרה מקדשת את האמצעים . ( זהבה גדמו , עמ ' 25 ) מאתיופיה לירושלים קוראים קטעים מסיפורים אישיים , מבחינים בין עובדות לרגשות , וכותבים סיפורי עלייה במשך אלפי שנים חגגו יהודי אתיופיה את חג הסיגד אשר ביטא את הגעגועים שלהם לירושלים . רוב בני הקהילה האתיופית עלו לישראל , אך גם בארץ הם ממשיכים לקיים את החג . חג הסיגד הוא חג רשמי במדינת ישראל , והוא נחוג בכ " ט בחשוון . הקטעים המובאים בפרק קשורים לחג הזה .
|
|