|
|
صفحة: 184
האוטובוס אטום במידה מסוימת , אבל אין לו בידוד . בקיץ , במהלך היום , הוא מפעיל מאוורר או מזגן , ובחורף מחמם בתנור העצים . " זה כיף " , הוא אומר , " לשבת כאן בערב חורפי כשבחוץ יורד גשם . התנור הוא מסך הטלוויזיה שלי , ולפעמים אני צולה בו תפוחי אדמה " . האוטובוס יכול לנסוע , אבל לרוב נשאר באותה סביבה . לידו חונה אופנוע , כלי התחבורה של אבישי בדרכו לעבודה ובחזרה . " כשגרים באוטובוס צריך ללמוד להתמודד עם כל מיני מצבים ולהתרגל לכל מיני דברים שלא נתקלים בהם בּ בית רגיל " , אומר אבישי . " צריך להתמודד עם מזג האוויר , למשל . בסערה שהיתה בחורף האחרון פתאום העשן נכנס לתוך הארובה ומילא את האוטובוס . הייתי צריך להוציא את גזרי העץ השרופים החוצה באמצע הסופה , ואז נכנסה רוח לאוטובוס ונכנסו מים . לא פשוט . אתה שובר את הראש מה לעשות . לפעמים מגיעים למצבים קיצוניים , אבל זה חלק מהעניין . אני לומד מכל מצב , מתמודד עם הרבה בעיות , מנסה לפתור כל בעיה . כעת , עם הניסיון שלי , אני גם מייעץ לאנשים אחרים שרוצים לגור באוטובוס . לאילו דברים צריך להתרגל ? " להרבה דברים – לבעלי החיים שמסתובבים בחוץ , לחושך שיורד מוקדם , לכל מיני ' טיפוסים ' שעוברים כאן , אבל בעיקר צריך להתרגל לכמות האנשים המטורפת בקיץ . בקיץ שעבר , כשהגעתי לכאן היה נורא כיף , המון אנשים וחברה . ואז פתאום הגיע החורף , והכול התרוקן . פתאום הרגשתי לבד . איך ממשיכים בלי כל האנשים ? ואז גיליתי שיש איזון בין הקיץ לחורף . התרגלתי . העברתי את החורף וחיכיתי לקיץ ולשמש שתבוא " . אתה אוהב להתרחץ בים ? " אני אוהב מאוד את הים . אבל לא כשקר . הולך לים , חוזר , יושב על הגג , מתייבש , ואז יורד שוב לים " . צילם צור קוצר
|
|