|
|
صفحة: 169
" תישאר כאן היום ואני אראה לך . בתי הספר בסביבה השתנו מאוד מאז שהיית תלמיד . אני לא חושב שהיו בתי ספר תיכוניים באזור הזה בזמן שהיית ילד " . " נכון " , אמר אבא , " רק קריאה וכתיבה וחשבון . שום שיעור בחרקים , ושום חיידקים שמוצאים לך על השיניים . העולם משתנה " . " אמת " , אמר פרופסור הרברט , " ומשתנה לטובה , אני מקווה . ובחורים כמו הבן שלך הם שישנו אותו " . הפעמון צלצל והלימודים החלו . כשנכנסתי לשיעור ראיתי את אבא ופרופסור הרברט מסתובבים בבניין בית הספר . התלמידים בוודאי שאלו את עצמם מה עושה כאן האיש גס המראה הזה . וכל אותה עת יכולתי להבחין במתאר וֹ של האקדח תחת מעילו של אבא . אחר הצהריים , כשנכנסתי לשיעור בביולוגיה , ראיתי את אבא בכיתה . יושב היה על אחד מאותם דרגשים גבוהים ליד המיקרוסקופ . אבא הוציא את אולרו וגירד אבן שיניים מאחת משיניו . פרופסור הרברט הניח את אבן השיניים מתחת לעדשה ומיקד את המיקרוסקופ בשביל אבא . ואז אמר : " עכשיו תסתכל , לסטר , עין אחת תכוון למקום האור . את השנייה תעצום " . " אני רואה אותו " , אמר אבא , " מי היה מאמין ? ישר על השן של הבן אדם ! ישר בתוך הפה של הבן אדם ! אתה בטוח , פרופסור , שאין כאן שום רמאות ? " אליזבט ג׳אנוס , פריחת עצי הדובדבן , 2011
|
|