|
|
صفحة: 219
אולי אפילו חמישה . " זה בשביל להגיד תודה . יאן מרגיש יותר טוב . הריאות שלו כבר לא מצפצפות " , היא אמרה , ואחרי רגע הוסיפה , " הלוואי שיכולתי לשלם לך יותר " . " זה טוב מאוד " , אמר הרופא , ולינקה ידעה שהוא מצמיד את אפו לתפוח האדמה ומרחרח . תמיד רחרח כל דבר , בין אם זה פצע , שולחן , כלב , או משהו שאפשר לאכול . לפני שיצאה אמרה גברת ון - לאר , " תמסור דרישת שלום לגברת קולי ולאחיינית שלך , לינקה " . ד " ר קולי סיפר לאנשים בכפר שלינקה היא אחייניתו . הוא אמר שכמו רבים אחרים , גם לינקה הגיעה מהעיר לכפר בגלל הרעב . זה היה נכון ולא נכון . לינקה באמת הגיעה מעיר שסבלה רעב , אבל לא בגללו היא עברה לכפר , והיא לא הייתה אחייניתו של הרופא . למעשה , עד שעברה להתגורר בביתו , כמה חודשים קודם לכן , מעולם לא פגשה בו . עד אז היא אפילו לא שמעה עליו . שמו המלא היה ד " ר הנרי קולי , אבל האנשים הקרובים לו ביותר קראו לו בקיצור – הין . הוא היה הרופא של הכפר הקטן והנידח דן האם , ובני הכפר כיבדו אותו מאוד . הוא טיפל בהם בּ עדינות וּ במסיר וּ ת , ועל אף שהיה עסוק וטר וּ ד מאוד , מעולם לא נתן להם הרגשה שאין לו סבלנות למכאובים ולתלונות שלהם . בניגוד לו וֹ נט , מכתב שכתב אביה של לינקה לבתו
|

|