|
|
صفحة: 133
בועז : אף על פי שיש נתק מוחלט ממחזור האור והחושך בחוץ , ואנחנו חיים בחושך 24 שעות ביממה , לא עובדים בלילות . ככה יותר קל לשמור על הקשר עם הצוות שמעל פני הקרקע . בערב מקיימים קשר בין המחנות . ראש המשלחת , שנמצא במחנה על פני הקרקע , מחלק משימות למחר . בבוקר שוב נוצר קשר בין המחנות : עדכונים על מזג האוויר , אזהרות משיטפונות וכדומה . וכשאתה פתאום במערה עמוקה כל כך , יש פחדים שאתה לא מכיר מ פֹּ ה ? חשש שמפולת תתקע אותך בּ פנים לנצח ? בועז : אין כל כך חשש ממפולות , אבל יש חשש משיטפונות . כשהייתי במחנה שעל הקרקע קיבלנו יום אחד הודעה שהגיע שיטפון למחנה אחר ומסוכן לצאת . עשר דקות אחר כך הגיע השיטפון גם אלינו . היינו חמישים מטר מהזרימה , ורסיסי המפל שנוצר הגיעו לאוהל שלנו . לא יכולנו לצאת מהמחנה באותו יום . באותו זמן הייתי חולה , כי יום קודם לכן צחצחתי שיניים במים המזוהמים של המערה . לא שתיתי מהם , אבל התברר שמספיק לצחצח שיניים כדי לחלות . חצי מחברי המשלחת חלו בגלל צחצוח שיניים . ואיך המראות בתוך המערה ? בועז : עוצמתיים , יותר מאשר יפים . זה לא יופי של מערות נטיפים ; יש בה נטיפים , אבל הרבה פחות . זו בעיקר עוצמה של מחילות אדירות , פּ ירים אדירים שיורדים למעמקים שלא נגמרים . כשיצאנו ליאוניד אמר לי : שים לב איך אתה מריח את העשבים ! אתה יוצא החוצה אחרי תשע יממות במערה - במקרה שלי , עשרים וארבע יממות במקרה שלו , מורגל כבר לחדג וֹ ני וּ ת ח וּ שית מסוימת , ופתאום - עולם אחר , צבעים , מרחבים , ריחות . כל הגירויים חזקים מאוד . הריח הראשון בחוץ היה גללי סוסים רטובים מהטל , דבר עדין שבדרך כלל מריחים רק אם קרובים אליו , ופתאום הוא מחודד וחזק . המערות מציעות משהו ייחודי גם להרפתקנים ולחובבים וגם לחוקרים – משהו שאולי רק הגעה לירח יכולה להתחרות בו . רק במערות אפשר להגיע למקומות שרגל אדם לא דרכה בהם מעולם , או שרגל אדם דרכה בהם בפעם האחרונה לפני אלפי שנים . ( על פי דיוקן , מקור ראשון , , 9 . 11 . 2012 עמ ' 26 - 22 ) צילום : יורי קסיאן
|
|