|
|
صفحة: 208
מכתב לקוראי " ידידי מרחוב ארנון" לעתים קרובות מקבלת אני מכתבים מילדים הקוראים את סיפוריי , ואחת השאלות החוזרת כמעט תמיד במכתבים אלה היא : " האם זה היה באמת ? " והנה לא תמיד יכולה אני לענות על השאלות האלה בחיוב , ש כֶּ ֵ ן , כשסופר כותב , כותב הוא על דברים שהיו ושלא היו , כי לכתוב ספרים פירושו של דבר לדעת להמציא סיפורים על אנשים שלא היו ועל מעשים שלא היו , אבל להמציא אותם כך שהקורא יאמין שהיו באמת . ולמה מאמין הקורא שהיו הדברים האלה במציאות ושהילדים והאנשים שעליהם מסופר באמת היו , ושהסופר ה כִּ ירם ? על כך יש תשובה פשוטה : כאשר סופר ממציא את גיבורי סיפוריו ואת מעשיהם וּ מע ַ ל ַ ל ְ יה ֵ ֶ ם הוא חושב עליהם כל כך הרבה עד שהוא יודע עליהם פרטי פרטים אפילו פרטים שאיננו מספר בספר ; כי בשעה שכותבים ספר מספרים רק את המעניין על בני אדם ועל מעשיהם , ועל הבלתי מעניין שותקים . ממש כמו בחיים - כשמספרים למישהו אחר מעשה שהיה בידידים וּ מכרים , לא מספרים עליהם את הכול מהתחלה ועד הסוף , אלא רק את מה שמעניין . והנה לסופר היודע על גיבוריו גם פרטים שאינם מסופרים בספר נדמה כבר לו לעצמו שיש לו עסק עם אנשים חיים . בשביל הסופר אנשים שהוא מספר עליהם , ואפילו אם הוא ה ִ מציא אותם , הם תמיד כאילו היו באמת . אם אני מאמינה שכל מי שמסופר עליו , למשל , בסיפור כמו " נסים ונפלאות " היה באמת , הרי גם הקוראים שלי מאמינים בזה . ופעם אפילו קיבלתי כרטיס בשביל נסים להצגת " נסים ונפלאות " והילדים שהמחיזו את הסיפור כתבו לי , שאין הם יודעים את כתובתו של נסים ומבקשים שאמסור לו את הכרטיס ושיבוא להצגה לראות את עצמו מוצג על ידי ילדים אחרים . מה לעשות ! את הכרטיס לא יכולתי למסור , אף על פי שאני אוהבת מאוד את נסים עד היום הזה , אבל אם לדבר באמת על מה שהיה באמת - נסים לא היה באמת . שלכם בידידות לאה גולדברג ( מתוך ההקדמה לידידי מרחוב ארנון , , 2008 עמ ' 6 - 5 ) . 4 בתשובה לילדים לאה גולדברג מגלה סודות מחדר העבודה של סופרת . בחרו משפט או יותר שמצאו חן בעיניכם , הפתיעו אתכם או עוררו בכם מחשבות . ספרו בכיתה מה בחרתם והסבירו את הבחירה .
|
|