עץ הדובדבן השבור

صفحة: 193

" תישאר כאן היום ואני אראה לך . בתי הספר בסביבה השתנו מאוד מאז שהיית תלמיד . אני לא חושב שהיו בתי ספר תיכוניים באזור הזה בזמן שהיית ילד " . " נכון " , אמר אבא , " רק קריאה וכתיבה וחשבון . שום שיעור בחרקים , ושום חיידקים שמוצאים לך על השיניים . העולם משתנה " . " אמת " , אמר פרופסור הרברט , " ומשתנה לטובה , אני מקווה . ובחורים כמו הבן שלך הם שישנו אותו " . הפעמון צלצל והלימודים החלו . כשנכנסתי לשיעור ראיתי את אבא ופרופסור הרברט מסתובבים בבניין בית הספר . התלמידים בוודאי שאלו את עצמם מה עושה כאן האיש גס המראה הזה . וכל אותה עת יכולתי להבחין במתאר וֹ של האקדח תחת מעילו של אבא . אחר הצהריים , כשנכנסתי לשיעור בביולוגיה , ראיתי את אבא בכיתה . יושב היה על אחד מאותם דרגשים גבוהים ליד המיקרוסקופ . אבא הוציא את אולרו וגירד אבן שיניים מאחת משיניו . פרופסור הרברט הניח את אבן השיניים מתחת לעדשה ומיקד את המיקרוסקופ בשביל אבא . ואז אמר : " עכשיו תסתכל , לסטר , עין אחת תכוון למקום האור . את השנייה תעצום " . " אני רואה אותו " , אמר אבא , " מי היה מאמין ? ישר על השן של הבן אדם ! ישר בתוך הפה של הבן אדם ! אתה בטוח , פרופסור , שאין כאן שום רמאות ? " " לא , לסטר " , אמר פרופסור הרברט . " הוא קיים . זה החיידק . החיידקים חיים בעולם שאי אפשר לראות בעין גלויה . חייבים להשתמש במיקרוסקופ . בגוף שלנו יש מיליוני חיידקים . חלקם מזיקים , חלקם מועילים . ועכשיו הקשב לי . יש לנו כאן נחש שחור גדול שלכדנו אתמול . נרדים וננתח אותו ונראה לך שגם לו יש חיידקים בגוף " . " שלא תהרגו אותו " , אמר אבא . " אני מאמין לך . אני פשוט לא רוצה שתהרוג את הנחש השחור . אני אף פעם לא הורג אותם . הם ציידי עכברים מצוינים ועוזרים לנו המון בחווה . אני אוהב נחשים שחורים . אני פשוט שונא לראות שהורגים אותם . אצלי בבית אני לא מרשה להרוג אותם " . התלמידים בכיתה לטשו עיניים באבא . אחרי מה שאמר , הוא התחיל , כנראה , למצוא חן בעיניהם . אבא עם אקדח בכיס , אבל לב רחום בחזה לנחשים , ולאו דווקא לבני אדם ! אחרי השיעור בביולוגיה יצאתי מן הכיתה . זה היה השיעור האחרון באותו היום . הייתי צריך לטאטא עוד כשעתיים כדי להשלים את הקנס על עץ הדובדבן השבור . תהיתי אם אבא ירשה לי להישאר . עומד היה במסדרון ומלווה במבטו את התלמידים הנוהרים החוצה . הוא נראה אבוד בתוך החבורה הזאת . הוא נראה כעלה שהצהיב על ענף בתוך צמרת של עלים מלבלבים . התחלתי לטאטא את החדר . פרופסור הרברט ניגש אלי ואמר , " תוכל לעשות זאת בפעם אחרת . עכשיו לך הביתה עם אבא שלך . הוא מחכה לך שם " . הנחתי את המטאטא , אספתי את ספרי וירדתי למטה . אבא אמר , " ומה בקשר לשעתיים שאתה צריך לטאטא ? " אמרתי : " פרופסור הרברט אמר שאוכל לטאטא בפעם אחרת , הוא אמר שאלך איתך הביתה " .

السابق  |  التالي