|
|
صفحة: 184
- יא , איפה הוא שכח את המפתחות ?! – שאלה , גאולה , כמו מלאה דאגה . הבנות הביטו זו בזו ופרצו בצחוק . אבל הלה העלה את ראשו מן התיק . - קוקוריקו – נשמעה שוב קריאתו של אליעזר . המפתחות כבר היו בידיו , אך הוא נשאר עומד , ולפתע פנה . - אוי ואבוי ! – נפלט מפיה של גאולה , אבל אחיה כבר נעלם . הוא מצא כנראה מקלט בכניסה ג ' של הבניין . האדון קוקוריקו פסע על המדרכה בכיוון הבית ממול . - מה זאת אומרת ? הלא רצה ללכת לדירה שלו ? לאן הוא הולך ?! – השתוממה מזל . - רק שלא ילך להתאונן אצל אמא שלי – התעורר החשש בלבה של גאולה . - הוא דוקא הולך ! – ציינה מזל . וכבר נעלם בפרוזדור הבית של גאולה . הבנות נחפזו אחריו . כשנכנסו , נחבאו באפלולית תחת מעלה המדרגות , בין עגלות הילדים . למעלה , בקומה א ' כבר התנהלה שיחה . - ... והילדה הגדולה שלך הביטה וצחקה – שמעו את אדון קוקוריקו מתלונן . אמא עמדה לבטח בפתח , התינוק על זרועה , וזה בא ומפריע לה בפטפוטיו . - אתה בעצמך אשם – קבעה אמא – אתה התחלת עם הילדים ! אמרת להם " בוקר טוב" ו " ערב טוב " , הילדים לא רגילים לזה . - כן , ראיתי , שלא רגילים לזה – הדגיש האדון בכעס – הם עברו לידי כאילו אני עץ או אבן ! ילדים שגרים באותו שיכון , שלא יברכו אדם מבוגר לשלום ! זה לא יכול לקרות בארץ שבאתי ממנה ! החלטתי ללמד אותם ואמרתי להם " שלום ! " - כן – הזכירה האם – וגם אמרת להם מה שמך ... - ולמה יצא מזה לקרוא לי בשם של גנאי ?! - כי אמרת להם שקוראים לך פרוקומירסקי וזה הצחיק אותם ! - סברדלובסקי , גברת צעירה – תיקן האדון – סברדלובסקי ! לא פרוקומירסקי ! - אתה רואה – אמרה אמא – גם אותי מצחיק השם ! הכי פשוט שתחליף אותו לשם עברי ! - גברת , אינך יודעת מה את מדברת ! – בקולו של האדון הידהדה התרגשות רבה . – קצינים בצבא האדום היו גאים על השם סברדלובסקי ! ואני הייתי המהנדס הראשי סברדלובסקי , במפעל של אלפים פועלים ! כן ! אבל מה כבר אפשר לספר לך ככה , בעמידה , בין מזוזה לדלת . - בואי – לחשה גאולה למזל – עכשיו אמא בוודאי תזמין אותו פנימה , ואנחנו לא נשמע . אבל אמא לא הזמינה אותו פנימה : - בסדר – אמרה שם אמא , למעלה – רק התכוונתי לומר לך , שהבן שלי עוד קטן , ועוד לא מבין ב " ציונות " . - מה זאת אומרת " לא מבין בציונות " ? - נו , שצריך לקלוט אתכם – הסבירה אמא .
|
|