|
|
صفحة: 176
ר וֹ ליהלאלה רק בן חמש וכבר רועה צאן ר וֹ ליהלאלה כבר היה רועה מנוסה . הוא הלך מאחורי העדר , פתח את השער , וידא שכל הפרות הגיעו בשלום ונכנסו , שוב ספר אותן וסגר את השער . עייף ורעב התיישב מול אביו וחיכה לארוחת הערב . " מחר לא תצא לגבעות הירוקות . מחר תלך ללמוד בבית הספר " הודיע לו אביו . " לבית הספר ? " התפלא ר וֹ ליהלאלה . " כן , מחר תלך לבית בעל הגג המשולש שמאחורי הגבעה הגבוהה " , השיב אביו . ר וֹ ליהלאלה הביט באמו . הבעת פניה הבהירה לו שהיא מתנגדת להחלטתו של אביו , אבל מצייתת לו . " החברים שלי לא לומדים בבית הספר , למה דווקא אני ? " רצה לשאול את אביו , " ומי ירעה את העדר ? ומה עושים שם בכלל ? ובשביל מה זה טוב ? " המון שאלות התרוצצו בראשו , אבל הוא לא העז להשמיע אותן . הוא ידע שאביו יראה בהן שאלות מחוצפות . ר וֹ ליהלאלה שתק , השפיל את מבטו וקיבל בעצב את גזר הדין . [ ... [ למחרת בבוקר הוציאה אמו את העדר למרעה , ואביו ליווה אותו לבית הספר . " ר וֹ ליהלאלה , לעולם אל תשכח שאתה בן למשפחת מדיבה ! לעולם אל תשכח שאתה שייך למשפחת המלוכה של עם הטמבו ! לעולם אל תשכח שאתה שייך לשבט הק ' וזה , השבט של הלוחמים האמיצים ביותר באפריקה ! " " לא אשכח " הבטיח ר וֹ ליהלאלה לאביו , אף שלא הבין מדוע הוא מבקש ממנו לזכור את מה שלעולם לא ישכח . " בבית הספר הם ילמדו אותך לדבר , לכתוב ולקרוא באנגלית . בבית הספר הם ילמדו אותך סיפורים על גיבורים לבנים ולא על הלוחמים שלנו . בבית הספר הם ינסו לעשות אותך אנגלי יותר ואפריקני פחות . אבל אתה תזכור תמיד מי אתה " , אמר אביו , וטפח על שכמו . " אז למה אתה שולח אותי לשם ? " רצה לשאול , אבל שתק . " אני שולח אותך לבית הספר כי אני מאמין שיום אחד אתה תנהיג את העם שלך , וכדי להסתדר עם הלבנים האנגלים ועם הלבנים ה בּוּ רים ( לבנים ממוצא הולנדי ) צריך לדעת לקרוא , לכתוב ולדבר בשפה שלהם " , אמר אביו , כמו ענה על השאלות שר וֹ ליהלאלה לא העז לשאול , " אתה מבין ? " סיים אביו את דבריו ושב על עקביו . " מבין " , ענה ר וֹ ליהלאלה והמשיך בדרכו לבית הספר . כשהגיע לבניין האבן נכנס לחדר גדול . על הרצפה הייתה פרושה מחצלת גדולה , וילדים , מבוגרים , ואפילו איש זקן אחד ישבו עליה . מולם עמדה מורה , שהייתה אף היא בת לעם הטמבו . " מה שמך ? " שאלה אותו המורה . " ר וֹ ליהלאלה " , ענה לה .
|
|