|
|
صفحة: 156
. 5 הנה אותו דו-שיח בין פּוּ הדוב לאיה החמור , מתוך התרגום החדש . קראו אותו . " למה , מה העניין ? " " יש בכלל עניין ? " " אתה נראה כל כך עצוב , איה . " " עצוב ? למה שאני אהיה עצוב ? יש לי היום יום הולדת . היום הכי שמח בשנה . " " יום הולדת ? " אמר פּוּ בהפתעה . " בוודאי . אתה לא רואה ? תביט על כל המתנות שקיבלתי . " הוא הרים רגל והניף אותה מצד לצד . " תביט על עוגת היום הולדת . נרות וסוכר ורוד . " פּוּ הביט – תחילה לימין ואחר כך לשמאל . " מתנות ? " אמר פּוּ . " עוגת יום הולדת ? איפה ? " " אתה לא רואה אותן ? " " לא , " אמר פּוּ . " גם אני לא , " אמר איה . " בדיחה , " הסביר . " חה חה חה ! " פּוּ גירד את הראש . כל הדבר הזה לא היה מובן לו כל כך . " אבל זה באמת היום הולדת שלך היום ? " שאל . " כן . " " אה , אוי , אז יום הולדת שמח ומזל טוב לך , איה . " " ויום הולדת שמח גם לך , פּוּ הדוב . " " אבל זה לא היום הולדת שלי . " " לא , זה היום הולדת שלי . " " אבל אתה אמרת ' יום הולדת שמח לך ' – " " נו , למה לא ? אתה לא רוצה להרגיש אומלל בּ יום הולדת שלי , נכון ? " " אה , אני מבין , " אמר פּוּ . " כאילו שזה לא גרוע מספיק , " אמר איה וכמעט פרץ בבכי , " שאני אומלל בעצמי , בלי מתנות ובלי עוגה ובלי נרות , ובלי שמישהו ישים לב אלי בכלל , אז עוד חסר לי שכולם יהיו אומללים . " ( מתוך פּוּ הדוב , תרגום אבירמה גולן , , 2004 עמ ' 71-72 )
|
|