|
|
صفحة: 217
מרי החלה להחיות את הגן הנעלם בעזרתו של דיקון , אחיה הצעיר של מרתה ( החדרנית , ( ילד טבע בעל לב חם ורחב שידע הכול על צמחים ועל בעלי חיים . כשמרי החלה להצמיח חיים חדשים בגן נרפאו גם הצלקות בנפשה . מרי ודיקון הצליחו להביא מזור גם לנפשו הדוויה של בן הדוד קולין , עודדו וחיזקו אותו עד שהשליך מאחורי גוו את פחדיו , למד ללכת ולרוץ ומצא דרך אל לבו של אביו . נפשה של מרי החלימה . היא גילתה את היכולת לאהוב אנשים , ליצור קשרים חמים , לגלות את לבה ולשתף אחרים ברגשותיה . היא גילתה את היכולת להעניק לאחרים ובפעם הראשונה בחייה חשה שייכת . שלושת הפרקים הראשונים מציגים את הסביבה הפיזית והרגשית שבה גדלה מרי , ומתארים את בידודה של הילדה מהוריה , את הריקנות הרגשית , את תחושת חוסר השייכות וחוסר הערך , את התסכול המתמשך ואת הדרך שבה נהגה באנשים ודחתה אותם עד שהגיעה לאנגליה . באורח ציני , התברר שדווקא אסון מותם של הוריה היה עבור מרי הזדמנות לשינוי , להתחלה חדשה . אחד המשפטים שאומרת אשת הכומר שהשגיחה על מרי אחרי האסון , עשוי להיות נקודת מוצא לשיחה בכיתה : " אילו אמא שלה הייתה מראה בחדר הילדים את פניה היפות ואת נימוסיה המעודנים לעתים תכופות יותר , אולי מרי הייתה לומדת ממנה כמה דברים" ( עמ' . ( 18 כדאי לשוחח עם הילדים על משמעותה של הור וּ ת , ועל התמודדותה של מרי עם השינויים שטלטלו את עולמה , ולשאול לדעתם מה , לפי דבריה של גברת מדלוק , סוכנת הבית , צפוי למרי בביתה החדש , את מי תפגוש , ובמה יהיו חייה החדשים שונים מחייה בהודו . בפרק הרביעי מופיעה מרתה , החדרנית הצעירה , ושיחתה עם מרי מציפה מחשבות על הבדלים בין תרבויות . המשרתים באנגליה , כך מגלה מרי , אינם דומים לאלה שבהודו . בראשונה בחייה מישהו מתנגד לדבריה וגורם לה לחשוב על עצמה אבל גם מסוגל להכיל אותה ולנחם אותה בחיבה . כדאי להפנות את תשומת לבם של הילדים למהלך השיחה מרגעי הניכור הראשונים עד סופה המלבב ולחייהן השונים כל כך של השתיים – מרתה שבאה מבית עני ועובדת קשה היא נערה שמחה ואופטימית , היודעת ליצור קשר בטבעיות , בחיבה ובעליצות , לעומת מרי הנרגנת , המפונקת , שעל אף הרקע האמיד שבאה ממנו איננה יודעת דבר על יחסים בין אנשים , על קרבה ועל גילוי לב . בהמשך הסיפור מתרחשים תהליכים מקבילים של חיפוש ושל גילוי . מרי מחפשת בבית פנימה ומחוצה לו , שוב בהקבלה להתבוננות הרגשית בתוך נפשה שלה ובעולם שמחוצה לה . מחוץ לבית היא פוגשת את דיקון , הילד שכולו אהבה ונדיבות . בתוך הבית היא מגלה את קולין , המוחזק בבידוד מוחלט בחדרו כנכה . התהליך שהיא עוברת עם דיקון – תהליך של חברות ושותפות לסוד הכוח המרפא של האדמה – מכשיר אותה להחזיר לחיים את קולין . כמו שדיקון האמין שביכולתה להשיג את מטרתה , כך היא מאמינה שקולין יוכל לעמוד על רגליו . כדאי לשים לב לעובדה שדווקא הטירה הענקית שמרי הובאה אליה , שבין דייריה המעטים אין קרבה ושבה כל אחד עסוק בענייניו – דווקא היא מהווה עבורה מעין " מסדרון" בין העולם שהשאירה מאחור , עולם של בדידות והזנחה רגשית , לבין העולם שהיא עתידה להכיר . מכאן היא מתחילה לצמוח , לצאת מן הסגירות שעטפה אותה ולהכיר את המקום החדש – הפיזי והרגשי . אט אט היא מתגברת על נטיותיה האנוכיות , מניחה לנוכחותה המיטיבה של מרתה להשפיע עליה
|
|