|
|
صفحة: 195
המשנה שלפנינו מדברת על מסירת התורה שבעל-פה , שבהתאם לשמה , נמסרה בעל-פה מדור לדור . כל דור למד ופירש את דברי הדור שלפניו , והעביר את התורה שקיבל עם הפרשנויות שהוסיף לדור הבא אחריו . בכך תרם כל דור את חלקו להתפתחות התורה שבעל-פה . לאחר התקופה של אנשי " כנסת הגדולה " נמשכה מסירת התורה בעל-פה מדור לדור , עד לחורבן בית שני . לאחר החורבן גזרו הרומאים גזירות קשות על ישראל , וביניהן האיסור ללמוד תורה . רבי יהודה הנשיא , ראש הסנהדרין , שחשש שהתורה שבעל-פה תישכח מעם ישראל בגלל איסור הלימוד , החליט להעלות את הדברים על הכתב . הוא אסף את כל דברי התורה שהועברו בעל-פה עד אותם ימים , וערך אותם בשישה סדרים ( חלקים ) הנקראים " משנה . " מכאן ואילך החלו לכתוב את דברי התורה שבעל-פה שהתחדשו בכל דור , עד לימינו אנו . מקור השם משנה בשורש שנ " ה ומשמעותו : לחזור על הלימוד עוד ועוד , כדי שייזכר בעל-פה ולא יישכח במעבר מדור לדור . פעילות 6 בחלק א של המשנה מתוארת מסירת התורה מדור לדור . בחלק ב מופיעים דבריהם של אנשי כנסת הגדולה . פעילות 7 סעיף ב – להלן שלוש הגדרות מתוך מילון " רב מילים" למילה " מתון , " המתייחסות למשמעויות שהמשנה העניקה למילה . . 1 " שאינו חד , קיצוני או מופרז ; שאינו חורג מגבולות הסביר או הראוי ; שאינו פתאומי או גדול מאוד . . 2 שאינו קיצוני או דבק בדעות קיצוניות , בעיקר בתחום הפוליטי . . 3 שקול , שאינו פזיז ; הנוהג ביישוב הדעת ולא בחיפזון " . " סייג " בלשון חז"ל פירושו גדר . סייגים במשנה הם כללים ותקנות שקבעו חכמים כדי למנוע מהאנשים לעבור על מצוות התורה . למעשה , החכמים הגבילו את האדם במעשיו שלב אחד לפני המעשה האסור על- פי התורה , כדי למנוע ממנו לעבור על אותו איסור חמור . אפשר לשוחח בכיתה על הקשר בין המילה " גדר " למילה " סייג " כמונח הלכתי . אפשר להדגים זאת באמצעות תיאור גדר המונעת מאנשים להתקרב למקום מסוכן . סעיף ג – " הוו מתונים בדין" – זוהי הנחיה לדיינים להכריע את הדין ולתת את פסק הדין במתינות ובסבלנות , לאחר בירור יסודי של העובדות , כדי לדון דין אמת . " העמידו תלמידים הרבה " – בהוראה זו מונחים החכמים ללמד תורה לכמה שיותר תלמידים הרוצים בכך . " עשו סייג לתורה " – משפט זה מתייחס לצורך לקבוע כללים ותקנות שימנעו מאנשים לעבור על מצוות התורה . 123 מתוך אתר "רב-מילים / http : // www . ravmilim . co . il : "
|
|