|
|
صفحة: 17
מבנה האם יש לי נימוקים ואולי גם דוגמאות כדי לחזק את הטענה שלי ? האם יש לי מסקנה בסוף הטיעון ? לשון – איך אומרים ? האם אוצר המילים שלי עשיר ? האם הניסוח שלי כולל משפטים שלמים ? אין הכוונה כאן לקבע דברים , אלא לספק בסיס לשיח דבור מורחב בסוגה מסוימת . חשוב לשמור על מקומו של הסגנון האישי ועל היצירתיות . כשהילדים מביעים עמדה אישית על נושא או על סוגיה שהועלתה לדיון , כדאי להנחותם להשתמש במבנים כגון " אני מסכים כי ; " ... " אני לא מסכימה עם יוסי , כי ; " ... " הדעה שלי אחרת ; " " אני חושב ש . " ... מבנים כאלה מארגנים את החשיבה – תחילה קביעת העמדה ואחר כך הנמקתה – ומונעים התפזרות לדיבור אסוציאטיבי . כשהילדים מספרים על חוויה אישית או על אירוע , כדאי להנחותם לספר על-פי רצף האירועים – לפתוח במה שהיה בהתחלה , להיצמד לסדר ההתרחשויות ולסיים בתיאור המצב בסוף ההתרחשות . כדאי להנחות אותם להפריד בין העובדות , כלומר ההתרחשויות , לבין הרגשות שליוו את האירוע מתחילתו ועד סופו . כדאי להנחות למבנה מארגן כגון " בהתחלה ... אחר כך ... ואז ... בסוף . " ... כמובן , לא תמיד אפשר לכבול את המבעים לדגמים המובנים , ולצד אלה רצוי להפנות את תשומת הלב של הילדים לאפשרות הלגיטימית לגמישות המבעים על-פי הנסיבות . כשהילדים שואלים שאלות על מידע ששמעו , בין אם זהו סיפור אישי ובין אם תוכן אחר , כדאי ללמדם לתכנן את השאלה , למקד אותה בפרט מסוים ולהתאים לה מילות שאלה הולמות . במבנה כמו " אני רוצה לשאול על ; ה------ למה / איפה / כמה / מי / איך" וכיו . "ב משימות רבות בספר / בפרק גם מאפשרות לתלמידים להביע את המחשבות הראשונות העולות בראשם בעקבות קריאת סיפורים ושירים . במד"ל המפורט לפרקים אפשר למצוא הצעות להרחבה בנושאים המתייחסים לעולמם הפרטי של הילדים , להקשרים התרבותיים שלהם ולתקופה שבה אנו חיים . בעת הערכת השיח הדבור של התלמידים יש להביא בחשבון כמה היבטים : תוכן ומבנה של דברי התלמידים - התאמה לטקסט עיוני או ספרותי , דיווח על-פי רצף הגיוני , בניית טיעונים וכדומה ; תקינות המבע - ניסוח לשוני נכון , שימוש הולם במילות קישור , הגייה ברורה וכדומה ; אופן המסירה של הדברים - שטף , הטעמה , שפת גוף ועוד .
|
|