|
|
صفحة: 108
אפילו פעם אחת פרצוף של אמן מיוסר , רק הביא עוד ועוד שוקולדים . " תגיד לבוסים שלך , " אמר לשד , "תגיד להם שממש נהניתי מהכישרון . אל תשכח . " " טוב , " אמר לו השד , וחשב שאם במקום שד הוא היה בנאדם , הם היו יכולים להיות חברים . " אתה יודע מה אתה הולך לעשות עכשיו " ? שאל השד שכבר עמד ליד הדלת . " לא ממש , " אמר הבחור , "בטח יהיה לי יותר זמן ללכת לים , לראות חברים , דברים כאלה . ואתה " ? " עבודה , " אמר השד וסידר את הארגז על הגב שלו . " אני חוץ מעבודה אין לי כלום בראש , תאמין לי . " " תגיד , " שאל הבחור , "סתם מסקרנות , מה עושים בסוף עם כל הכישרונות האלה " ? "אני לא ממש יודע , " ענה השד , "אני מביא אותם למחסן , שם סופרים אותם , חותמים על תעודות משלוח , וזהו . מה שקורה אתם אחר כך , ממש אין לי מושג . " " אם בספירה יצא לך אחד יותר מדיי , אני תמיד אשמח לקבל אותו חזרה , " צחק הבחור . וגם השד צחק , אבל צחוק עצוב , וכל ארבע הקומות למטה רק חשב על הסיפור שהבחור כתב , ועל הג'וב הזה של הגבייה שפעם נראה לו מאוד מוצלח . פרצוף של אמן מיוסר - ארגז - תעודת משלוח - ספירה - הסופר אתגר קרת . צילום : Anna Kaim
|
|