|
|
صفحة: 90
ציפיתי שיראה לנו מין מנורת קסמים , כמו זו של אלאדין , למשל . במקום זה הובלנו לחדר אפל ושם הקרינו על הקיר תמונות של יוון . חשבתי שהמורה שינה את דעתו ובפעם אחרת יראה לנו את פנס-הקסמים . לאחר הפסקה קצרה חזרנו עם המורה לגאוגרפיה לכיתה . הוא פתח וסיפר על אתונה . יצר הסקרנות שלא בא על סיפוקו דחף אותי להרים אצבע ולשאול בכל הנימוס : - המורה , ומתי נראה פנס-קסם ? צחוק פרץ בכיתה . הילדים חשבו שאני מנסה את המורה . המורה חשב שאני מתמם ומתחכם . עד היום הם אינם יודעים את האמת . יצא לי אפוא שם של מצחיקן . משראיתי ששמי הולך לפני , התחלתי הולך אחריו . הפכתי למצחיקן של הכיתה . נוח היה לי בתפקיד זה , בעיקר כשאין מורא המקל עלי . שובב וּ ת שבי , שנבלמה שם , פרצה כאן החוצה . מבט מבחוץ אל השפה העברית סיפק לי חומר , פעמים במתכוון ופעמים שלא במתכוון . . 2 א . מה אתם יודעים עכשיו על עברו של המס פּ ר ? ב . מה אתם יודעים על קליטתו של המספר בכיתתו ? . 3 אילו דמויות נוספות למספר הוזכרו בקטע ? האם יודעים עליהם פרטים ? . 4 כשרוצים לומר שמישהו התפרסם , אפשר לומר ש"שמו הולך לפניו . " אמנון שמוש כתב "משראיתי ששמי הולך לפני , התחלתי הולך אחריו . " הוא גם כותב "מבט מבחוץ אל השפה העברית סיפק לי חומר , פעמים במתכוון ופעמים שלא במתכוון " . מה מוסיפים ציטוטים אלה לדמות המספר ? האם יש בהם הומור ? הסבירו את דעתכם . ) המשך הסיפור ( היה לנו מורה למוזיקה - אדם חביב , משוגע למקצועו . בקושי הבנתי שמוזיקה נלמדת בבית-הספר . אך בין שאר המוזרויות קיבלתי גם את זו , ובהתלהבות . כל עוד למדנו שירים שמחתי מאוד . כשהגענו לתווים שמחתי פחות ; הרבה פחות . המורה הופיע יום אחד לשיעור כולו קורן מנחת וסיפר שהוא השיג סרט - סרט ממש - ובו נוכל לראות את כל כּ לי התזמורת מנגנים כולם ביחד וכל אחד לחוד . הוא כינס שלוש כיתות יחד , ובזה עשה את טעותו הראשונה , הוא לא הסביר לי מה זה מנצח , ובזה עשה את טעותו השנייה - הגורלית . מעולם לא ראיתי קודם תזמורת , לא כל-שכן מנצח . ולא העליתי על דעתי שלאיש אשר על התזמורת יקראו " מנצח . " כשכבו האורות והתחיל הסרט הייתי מרוכז כולי . המוזיקה הייתה די יפה , אם כי לא הגיעה לקרסוליה של מקהלת בית-הכנסת " אוהל מועד" שהייתי שומע בשבתות . היתה דּוּ מי ּ ה , ומתוכה בּ קעה הערה שקטה של המורה , על גבול הלחישה : עכשיו שימו לב איך הוא מנצח . מנצח ... את מי ? - שאלתי באותו טון שקט-לוחש . צחוק אדיר פרץ ממאה פיות צמאי-פ וּ רקן . המורה חשב שעשיתי זאת בכוונה . אך בשלב זה עוד שלט ברוחו , כדי לא להפריע למוזיקה . צעקו שש ... שש .. שש מכל צד , והצחוק שכ ךְ . הסרט נמשך . אך גחלי הצחוק הע וֹ ממים נשארו חמים . אם בראשיתו של הסרט התעכב הצלם על כל כלי וכלי , הרי מעתה ליוותה המצלמה את המנצח , מכל זווית אפשרית . וכאן ראיתי מה שלא ראיתי מעולם : אדם מכובד , מבוגר , כמעט זקן - עושה צחוק מעצמו , ועוד בפני תזמורת שלמה :
|
|