|
|
صفحة: 64
הדברים האלו האירו את העניין באור חדש . בן הפסיק לכרסם את התפוח . תום הניע את המברשת בעדינות , הלוך וחזור - התרחק צעד אחורה כדי להתרשם מהתוצאה - הוסיף נגיעה פה ושם - סקר 145 שוב את התוצאה - ובן צפה בכל תנועה ונעשה מרותק יותר ויותר , מהופנט יותר ויותר . לאחר זמן קצר אמר : " תשמע תום , תן גם לי לסייד קצת " . תום שקל את הבקשה וכמעט הסכים ; אבל ברגע 150 האחרון שינה את דעתו : " לא ... לא ... זה נראה לי לא לעניין , בן . אתה מבין , לדודה פולי נורא אכפת מהגדר הזאת - כי זה באמצע הרחוב , אתה מבין - אם זה היה הגדר האחורית , לא היה לי אכפת וגם לה לא . כן , 155 נורא אכפת לה מהגדר הזאת ; צריך לצבוע נורא בזהירות ; אני חושב שאפילו ילד אחד מתוך אלף , אולי אפילו מתוך אלפיים , לא יכול לעשות את זה כמו שצריך " . " מה אתה אומר ... באמת ? אבל בחייך - תן לי רק 160 לנסות . רק טיפ-טיפה - אני הייתי נותן לך , אם זה היה להפך , תום " . " בן , הייתי נורא רוצה , נשבע לך ; אבל דודה פולי ... הנה , תראה , ג'ים רצה לעשות את זה , והיא לא הרשתה לו ; סיד רצה לעשות את זה , וגם לסיד 165 היא לא הרשתה . אתה מבין מה הבעיה שלי ? אם אתה תתעסק עם הגדר הזאת ומשהו יקרה לה " ... " אוי , בחייך , אני אהיה זהיר לא פחות ממך . עכשיו תן לי לנסות . נגיד ש ... אני אתן לך את התוך של התפוח שלי " . 170 " טוב , אולי ... לא , עזוב , בן . אני פוחד ש " ... " אני אתן לך את כל התפוח " ! תום ויתר על המברשת בהבעה של מורת רוח אבל בלב מלא להיטות . ובזמן שהביג מיזורי לשעבר עבדה והזיעה בשמש , ישב האמן הפורש 175 על חבית בצל , לא הרחק משם , טלטל את רגליו , לעס את התפוח שלו ותכנן איך יקטול תמימים נוספים . וכאלה לא חסרו ; נערים הזדמנו לשם כל כמה דקות ; הם באו ללעוג אבל נשארו לסייד . כשבן כבר היה תשוש , מכר תום את התור הבא 180 לבילי פישר תמורת עפיפון במצב טוב ; וכשהוא נשחק , קנה ג'וני מילר את תורו תמורת חולדה מתה עם חוט לסובב אותה באוויר - וכן הלאה וכן הלאה , שעה אחר שעה . ותום , שבבוקר עדיין היה נער מסכן ודלפון , כבר היה אחר הצהריים עמוס 185 נכסים ממש . חוץ מהדברים שהוזכרו קודם , היו לו עכשיו שתים-עשרה גולות , חלק של נבל- פּ ה , שבר זכוכית של בקבוק כחול שאפשר להסתכל דרכו , קלע קטן , מפתח שלא פותח שום דבר , חתיכת גיר , פקק זכוכית של קנקן יין , חייל פח , 190 כמה ראשני צפרדעים , שישה חזיזים , חתלתול עם עין אחת , ידית נחושת של דלת , קולר של כלב בלי כלב , ידית של סכין , ארבע קליפות תפוזים ומסגרת של חלון ישנה ומתפרקת . ובמשך כל הזמן הזה בילה תום בנעימים ובבטלה 195 גמורה - עם הרבה חברה - והגדר נצבעה בשלוש שכבות של סיד ! אילולא אזל לו הסיד , הוא היה מביא את כל ילדי הכפר לפשיטת רגל . הוא אמר לעצמו שהעולם הזה לא חסר טעם כל כך בסופו של דבר . בלי שידע זאת , גילה כלל חשוב 200 בפעולתו של המנגנון האנושי - שכדי שאדם או ילד יחמוד משהו , צריך רק לדאוג שהדבר הזה יהיה קשה להשגה . אילו היה תום פילוסוף דגול וחכם , כמו כותב הספר הזה , הוא היה מבין עכשיו שעבודה היא כל דבר שמוכרחים לעשות , ומשחק 205 הוא כל דבר שלא מוכרחים לעשות . וזה היה צילום : נירה לוין
|
|