|
|
صفحة: 218
סוף התקופה העות'מאנית והיציאה מן החומות ( בין השנים 1860-1917 לספירה ) באמצע המאה ה-19 ( לפני כ-150 שנה , ( חל שינוי במעמדה של ירושלים . האימפריה העות'מאנית החלה להיחלש , ומעצמות אירופה החלו לגלות עניין הולך וגובר במזרח התיכון , ובכללו בירושלים . תיירים מאירופה הגיעו אל העיר כדי לבקר בה , וחלקם השתקעו בה . גם נציגים של מדינות שונות בעולם התיישבו בעיר . כל אלה הביאו אל העיר רוח של קדמה , והקדמה הביאה עמה חידושים טכנולוגיים רבים . כך , למשל , נסללה מסילת רכבת בין ירושלים ליפו וקיצרה את משך הנסיעה בין הערים . היציאה מן החומות מספרם של תושבי ירושלים , בעיקר התושבים היהודים , גדל במהירות . בשנת 1800 חיו בעיר רק 9 , 000 תושבים - יהודים , מוסלמים ונוצרים ; ובשנת 1880 חיו בה כבר 31 , 000 תושבים , שלמעלה ממחציתם היו יהודים . כך העיר הקטנה , אשר שכנה בין החומות , הפכה צפופה מדי , ולכן החל להתרחש תהליך ששינה לחלוטין את פני העיר : תושבי העיר העתיקה החלו לבנות שכונות חדשות ומוסדות ציבור מחוץ לחומות העיר . הנוצרים בנו בעיקר כנסיות ואכסניות לתיירים שהגיעו לעיר , כמו המתחם הנקרא " מג רַ ש הרוסים . " המוסלמים העשירים בנו לעצמם בתי פאר מר וּ וחים , למשל בשכונת שיח ג' רַ אח . והיהודים , שהיו באותה עת העדה הדתית הגדולה ביותר בירושלים , חיפשו גם הם פתרון למצוקת הדיור שלהם . כך החלו אנשים בני היישוב היהודי בארץ , בסיוע כספי נדבנים מחו"ל , להקים שכונות חדשות מחוץ לחומות העיר , ובהן : מש כְּ נ וֹ ת שאננים , מחנה ישראל , נחלת שבעה , מאה שערים ושכונת ה בּוּ כא רִ ים . מפה : 31 התפתחות השכונות היהודיות החדשות בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19
|
|