|
|
صفحة: 140
במרכז הנגב , במערב הנגב ובאזור הערבה משתרעים אזורי חולות , ועל חלק מאזורי החולות התפתחה קרקע שנקראת קרקע חול . גם קרקע החול דלה בחומרים אורגניים . הגרגירים שלה גדולים מאלה של קרקע הלס , ומי הגשמים או מי ההשקיה מחלחלים בה במהירות ולא נשארים בקרבת שורשי הצמחים . כדי לפתור את בעיית החלח וּ ל המהיר ואת בעיית המחסור בחומרים אורגניים , פּוּ תחה בארץ שיטת השקיה באמצעות טפטפ וֹ ת המחדירות לקרקע מים וחומרי דיש וּ ן . למרגלות ההרים ובערוצי הנחלים שבנגב ובערבה מצוי סוג אחר של קרקע - קרקע סחף . קרקע זאת נוצרה על ידי חומרים שנסחפו עם מי הנחלים או הוסעו ברוח והושקעו שם . גם קרקע הסחף ענייה בחומרים אורגניים , והמליח וּ ת שלה גבוהה . לכן היה צריך להכשיר גם את הקרקע הזאת ולהתאים אותה לחקלאות . חשוב להדגיש שגם בצפון הארץ ובמרכזה יש קרקעות סחף , אך באזורים אלה קרקעות הסחף פוריות מאוד . . 16 לסיכום נושא המים והקרקעות : קרא וּ את הטענה הזאת : "הטכנולוגיה המפותחת של ימינו מאפשרת העברה והפקה של מים , וכן הכשרה של קרקעות לצורכי חקלאות בנגב ובערבה " . האם הטענה נכונה , לדעתכם ? בתשובתכם התבססו על דבריו של המומחה למים ולקרקעות . קטיף מלונים על קרקע סחף בערבה . גידולי בוטנים על קרקע חולית בחלוצה שבנגב הצפון-מערבי . החלקות מושקות בשיטת השקיה ייחודית . קו ההשקיה נע בשדה במעגל . באזורים נרחבים בנגב כמעט שלא התפתחה קרקע , ופעמים רבות נראים חצץ ושברי סלעים על פני השטח . מרחבי האבן והחצץ האלה נקראים “ חמדה . "
|
|