|
|
صفحة: 179
הידעתם ? גילוי הרדיואקטיביות מדען צרפתי בשם אנרי בקרל גילה באקראי בשנת 1896 קרינה לא ידועה שנפלטה מדוגמה של החומר אורניום חמצני . הוא אחסן את הדגימה במגירה שהכילה לוחות צילום , וגילה להפתעתו כי תרכובת האורניום גרמה להשחרת הלוחות ( כפי שקורה בעת חשיפה לאור ) אף שהם היו עטופים בחומר אטום לאור . הוא הסיק שהתרכובת פולטת קרינה כלשהי , ושיער שמקור הקרינה הוא באטומי האורניום . בעקבות תגליתו של בקרל החלו חוקרים לחפש מה מקור הקרינה הנפלטת מחומרים רדיואקטיביים . לצד בקרל עבדו זוג חוקרים צעירים בשם פייר ומארי קירי . הם בדקו עשרות חומרים שהכילו יסודות שונים כדי לראות אם גם הם פולטים קרינה , ואף הציעו לקרוא לתופעה זו רדיואקטיביות ( שפירושה : פעילות הקרנה . ( בשנת 1903 הוענק פרס נובל בפיזיקה להנרי בקרל ולפייר ומארי קירי על תגליותיהם בנושא הרדיואקטיביות . מארי קירי הצליחה לבודד שני יסודות רדיואקטיביים חדשים : פולוניום ( על שם ארץ מולדתה פולין ) ורדיום ( שפירושו : קורן , ( ונתנה הסבר כמעט מדויק לתופעת הרדיואקטיביות אף שאז עדיין לא היה ידוע מודל האטום הגרעיני . בשנת 1911 קיבלה מארי קירי פרס נובל בכימיה , והייתה לאישה הראשונה שקיבלה פרס נובל במדע . עד היום מארי קירי היא המדען היחיד שקיבל פרסי נובל במדע , בשני תחומים שונים . האנרגיה בתהליכים גרעיניים בתהליכים גרעיניים שינויי האנרגיה גדולים הרבה יותר מאשר בתהליכים כימיים ( כגון בעירה של דלקים מאובנים . ( לדוגמה , אם נתדלק מכונית ממוצעת בליטר דלק , היא תוכל לנסוע מרחק של בערך ק"מ 10-15 . לעומת זאת , כמות זהה של דלק גרעיני פולטת אנרגיה בסדר גודל פי מיליון , ולכן אילו היינו מצליחים "לתדלק" מכונית זו באנרגיה המופקת ממסה שווה של דלק גרעיני , היא הייתה יכולה להקיף את כדור הארץ בנסיעה מאות פעמים ! מניין מגיעה אנרגיה עצומה זו ? ומדוע היא כה גדולה בהשוואה לאנרגיה המשתחררת בתהליך כימי ? בתהליכים כימיים מתפרקים ונוצרים קשרים כימיים ונוצרות מולקולות חדשות . כדי לפרק מולקולה ולהרחיק את האטומים המרכיבים אותה זה מזה , יש להשקיע אנרגיה הנקראת אנרגיית הקשר הכימי ( אנרגיה כימית . ( בכל התהליכים הכימיים מתקיימים חוקי שימור האנרגיה והמסה . כלומר , לא מתרחש שינוי בגרעיני האטומים ובמספרם , אלא רק משתנה סידור האטומים והאלקטרונים במולקולות , וכתוצאה מכך משתנות אנרגיות הקשר ואנרגיה בול שבדי שהודפס ב 1963 - לכבוד 3 חתני פרס נובל : אנרי בקרל , מארי קירי ופייר קירי
|
|