|
|
صفحة: 119
בגלל ההבדל הזה אפשר להסתפק בשיטת ערך המקום המקובלת ב 10 - סימנים בלבד . ( 9 ... 1 , 0 ) בשיטה זו אין צורך בסימנים נוספים כי המספרים הבאים אחרי 9 נכתבים על ידי שימוש במקום . למשל , כדי לכתוב " 10 " אין צורך בסימן חדש - הסימן הקיים 1 יעמוד במקום של העשרות ( ולא במקום של היחידות . ( לעומת זאת בשיטת הגימטרייה , שבה אין משתמשים במקום , יש צורך לתת סימן חדש ל 20 - ל , 10 - וכך הלאה , וכן ל 200 - ל , 100 - וכך הלאה . בגימטרייה אפשר לתת סימנים חדשים למספרים רק עד האות האחרונה באלף - בית ( האות ת , ( ולכן השיטה מסתיימת במספר . 400 למספרים גדולים יותר צריך ליצור סימנים באמצעות צירופים . פתרון חלקי לכך הוא סימון האלפים בנפרד , למשל 5758 ייכתב ה'תשנ"ח . כשעוסקים בתאריך מותר ( ואפילו רצוי ) לוותר על הגרש שאחרי האות ה , לדוגמה : שנת התשנ"ח . במקרה זה יש חשיבות למקום של האות ה : רק כשהיא עומדת בראש המילה ורק כשמדובר בתאריך – משמעותה 5 , 000 ולא . 5 יצוין כי יש מקרים שבהם נותנים ערכים מספריים גם לאותיות הסופיות : ך , 600 = ם , 500 = . 900 = ץ , 800 = ף , 700 = ן אולם בדרך כלל אין מייחסים לאות סופית ערך שונה מערך של אות שאינה סופית . עוד הבדל חשוב הוא האפס , הקיים בשיטת הספירה המקובלת ואינו קיים בגימטרייה . למעשה באלף - בית העברי הוא אינו הכרחי כמו בשיטת ערך המקום , מכיוון שאין לנו צורך בו כ"שומר מקום . " למשל , המספר 301 ייכתב כך : שא , ואין כל צורך לציין שאין עשרות . ניסיון לבצע תרגילים בשיטה שאיננה שיטת ערך המקום מבליט מאוד את יתרונה של שיטת ערך המקום בביצוע תרגילי חשבון . למשל , בחישובים במספרים גדולים שיטת ערך המקום מאפשרת לעבוד בכל שלב כאילו מדובר במספרים קטנים ( יחידות או עשרות , ( וכך קל יותר לחשב .
|
|